חשבתם שלכם היה יום ארוך? חשבו שוב.
6:00- השעון המעורר הרביעי שלי, הפעם הוא שיר מלא. דווקא נחמד לי הקונספט, והפעם Losing My Religion.
6:04- מטיאס... צריך לקום.. אתה צריך להיות ב6:15 בעבודה? כי נראה לי שאתה מאחר.
(6:15- מטיאס לא מאחר לעבודה. )
6:30- מסיימת להגיב לפוסט של הואנקרדיבלס. קול! :)
7:10- הגעה לטשרניחובסקי 40, מצאתי את עלי, ריעד, ריזיק, ובערך חמישים יתושים הצליחו למצוא אותי. הייתי גיבורה ולא גירדתי (אולי כי לא ידעתי באיזו משמונים העקיצות להתחיל?) ולרגליים בינתיים שלום.
אז אחרי סיבוב דאווין, ו-שיא-אללה, איזה יופי הולך להיות, והקונה של מירב (בעלת אורגניל׳ה) כבר ארז הכל ואמנם צפוף עכשיו ממש אבל ההובלה אמורה להגיע בצהריים, אז ממש מעולה ואפשר לגמרי להתחיל, אה..? :)
7:30- פ-טיש, ח-מש, ני-קח, מ-הר, הורסים, קירות, וג-ם דל-תות!
7:35- שכנה אחת צעירה ועצבנית, נכנסת דוך לתוך הגן, כשבעצם כל מי שהיא צריכה לדבר איתו נמצא בחוץ. נוזפת שיש סיבה שעבודות שיפוץ מתחילות ב-8 (אנשים ישנים), ואני החמודה אמרתי שנשתדל לא להפריע בימים הבאים, ובוקר טוב!
אבל לפני שנפסיק...
Let me take a selfie :)
7:37- יוני הנגר החמוד (ומחובר מאוד לאנרגיות) מגיע לעבוד ולפרק את יחידת הארון
7:40- *צליל זכוכית נשברת* הרבה דם על הרצפה.. אחד החלונות התנפץ על ריזיק, ועלי חובש אותו מהר, ולפני שהספקתי לשאול מה קרה בכלל, הם כבר נסעו למיון במאיר. התחלה מעולה. פשוט נפלא.
08:02- יוני הנגר מסיים את פירוק יחידת הארון :)
עלי חוזר מבית החולים, אני יוצאת לשיעור (ומאחרת), העבודה נמשכת בשיא המרץ!
11:00- אחרי שמצאתי חנייה מספר כמה שנות-חום מהגן, ופיציתי את עצמי באייס קפה ארומה, הגעתי לגלות שעובדים במרץ ובקצב מעולה בגן :) האלומיניום פורק כמעט לחלוטין- הקונה של מירב שם, וגם איזה איש שקונה ממנו, והם סוגרים את הקרטונים בקצב מסחרר, ומוציאים אותם לחצר כדי לא להפריע לעובדינו החרוצים. :)
11:10- ריזיק חוזר עם כמה תפרים, בריא ושלם, ונראה משום מה ממש מבסוט :)
הכל מסודר יפה בחוץ, ובפנים שוברים ושוברים ושוברים :)
11:30- מגיעים המובילים של הקונה של מירב! אפילו הקדימו!
אנחנו בינתיים ממשיכים לשבור קירות משל היינו דמות קומיקס מודעת לעצמה (שבירת הקיר הרביעי- כשהקומיקס פונה אל הקהל), ועלי מלמד אותי קצת ערבית מדוברת, למרבה השעשוע של ריזיק וריעד. גם עלי לא הבין למה אני כותבת את השם שלי עם ט׳, ומילא בעברית תהיי הזויה, אבל למה גם בערבית?? (לפחות ככה אני פירשתי את ההבעה המבולבלת שלו חח)
12:30- מגיע לגן לירון, בעלה של מירב, ואנחנו דנים ארוכות בהחלפת התשלומים על החשמל, המים והארנונה. (הם הגישו בקשה לפיצול החשבונות של הארנונה, כי כשרק מישהו אחד משלם- השאר לא יכול להוציא חשבונית ולקבל החזר מס)
הבנתי שאני לא חייבת להתקשר לכל הארגונים האלו באותו הרגע, וקיבלתי פרטי עזר מלירון. יופי טופי :)
13:00- הקונה של מירב קיבל הודעה שאין עוד לאן להכניס את הציוד- המשאית מלאה. הוא מקבל א׳ מעלי וממני להשאיר ערימה לא גדולה בחצר הקדמית, ומחר הוא יבוא ויאסוף.
13:03- גננת היסטרית מגן צ׳יקו מכריזה שאנחנו לא יכולים לשבור ולקדוח עכשיו! יש להם תינוקות ישנים! הם ישנים עד 3.
אממממ
מתחשבים. לא? כן. לא? נו, בטח שכן. שכנים, ואני לגמרי מבינה את הצרה שלהם.. הילדים שלנו מסרבים לישון גם בלי שיפוץ..
13:40- אני מקבלת טלפון נוזף מליאת. מסתבר שאי אפשר לסיים שיפוץ בתזמון לחוץ כשמתחשבים בכל השכנים, והיא קיבלה טלפון מודאג מעלי. ואני דווקא חשבתי שמתקדמים ממש מהר... ליאת לא מתרגשת מזה שאני מבינה גם את הצד של הגן השני, ומפצירה בי (כאילו שצריך) שאני צריכה להיות יותר בצד שלנו, ושבתכלס- החוק היבש מאפשר תחילת עבודה בכל שעה בבוקר, ואי אפשר להפסיד שעתיים של עבודה על שכנה שלא רוצה לקום.
13:50- שיחה עם בנות גן צ׳יקו. מסתבר שגם דורית בעלת הגן נמצאת בחו״ל (כולם מלבדי, כך נדמה). קיבלתי את הטלפון של האחראית- קלאודיה, ובינתיים מור סיפרה לי שהן עושות קייטנה עד ה20 לחודש. הסברתי לה מאיפה אנחנו מגיעים, והיא הבינה במהרה כמה השיפוץ שלנו לחוץ ונחוץ. ניסיתי לראות מול קלאודיה (אותה כבשתי במהרה בספרדית המדהימה שלי) אם הן יכולות להזיז אולי את שעת השינה של הילדים, שתהיה מינימום חפיפה בין זמן רעש אצלנו לזמן שינה אצלם, אך לשווא- הקייטנה מסתיימת ב4, ופחות משעה להחליף את כל החיתולים ולהכין את כל הילדים יהיה בלתי אפשרי.
מבלי שהייתי צריכה לומר אפילו מילה, קלאודיה ומור הסתכלו זו על זו והכריזו שאין ברירה, אנחנו בשיפוץ. הן מאוד יעריכו אם נוכל לעשות כמה שפחות רעש בין 1-3, במקום בין 2-4, ועדיין יתמודדו עם הרעש בהבנה אם יהיה.
שכנות טובה זה כאן, והן נהדרות וקואופרטיביות. :)
אה, הן גם סיפרו לי שהשכנה מהבוקר סתם רעש-צלצולים- קיטורים. וממש צחקו עליה שהיא עוד ישנה ב7:30, כשאצלן בשעה הזו כבר מגיעים הילדים...
14:20- אחרי שיחה עם עלי (שאמר שהוא בכל זאת יפסיק עבודה מ2-4, אבל ינסה לא להרעיש ממש בין 1-2) ועדכון של ליאת, הבנתי שאמנם עלי מתחיל לעבוד ב6:30, אבל את הרעש הוא מתחיל רק ב7:30, ושזה רק לימים הקרובים. החלטתי לכתוב לשכנה מהבוקר מכתב עם התנצלות על אי הנוחות הזמנית (והקצרה) + תודה על שיתוף הפעולה. ואם היא רוצה כסאח אני אתן לה אחד. חסר לה שהשיפוץ הזה לא יסתיים בזמן.
14:45- רפי בעל הבית קופץ לביקור פתע (!). קצת חופר אבל בסך הכל חמוד :) גילה שיש הרבה יותר אלומיניום ממה שהוא חשב, התרשם מהעבודות.. פטפט על הא ועל דא, הסתובב קצת, שאל שאלות על השיפוץ, תזכרתי אותו שיעיף את האלומיניום מאצלנו עד יום שלישי (במילים עדינות יותר), והוא הסביר לי איפה הכי טוב לשים מכולה מחר, כשתגיע.
15:03- ריעד שואל ״השעה כבר 3?״ ומתחיל לנסר באושר רב את המעקה המכוער שמחוץ לחדר רימון. הללויה.
15:15- מגיע השכן הממש נחמד, איציק! (עם המשאית, שגר בבית הצמוד לנו מהצד הדרומי) נראה שהוא מעוניין לקנות מרפי את שאריות האלומיניום, ששמע עלייך דברים ממש טובים, ושכל רצונו בעולם הוא שהורי הגן לא (!) יחסמו לו את הכניסה לחנייה, כי אז הוא תקוע עם משאית באמצע הכביש. (ואומר שהתעכבו לו גם שעה פעם אחת!) מציין שאשתו עובדת במחלקת הפרסום ב׳קול הכפר׳ והיא תשמח לפרסם אותך ולכתוב על הגן (קול!)
אמרתי לו שיצור איתך קשר החל מה-31.8, ונתתי לו את המספר שלך.
כאילו בטלפתיה, ב15:30 מגיעה לגן לא אחרת מאשר- אשתו! בשמלה מנומרת ועקבים, מספרת לי בדיוק את אותו הדבר :) אמרתי לה שכבר דיברתי עם איציק, והיא נתנה לי את הכרטיס שלה, אני אשאיר לך אותו איפשהו על השולחן, ובטוחה שהם כבר יצליחו לדבר איתך כשתחזרי.
קצת כמו באקסטרים מייקאובר (סדרת מופת), גם אצלנו היום הראשון הוא הריסה- ו-וואו, כמה הרס!
כמעט לא יאמן שכל זה יהפוך כלכך מהר לגן ילדים נעים וחמים! 3>
16:00- וידוא איתך על העברת התשלום למירב, שני טלפונים לעלי (לפני ואחרי שדיברנו חחח), ביי לריעד, וניפגש מחר ^-^
16:05- רוזה של חזי מיכאל חוזרת אליי (לא ענתה לשיחה שלי שעה קודם), ו״בטח! ההזמנה שלכם היא ל12, מה זאת אומרת?״. מעולה :)
16:15- בכל זאת נוסעת אלייך כדי להדפיס מכתב לשכנה (!)
17:00- יוצאת עם מכתב> עוברת בגן באגרון לבדוק דברים לקייטנה> מגיעה למסור את המכתב בתיבת הדואר/ על הדלת או משהו, אבל אז רואה שהיא שם. התלבטות קצרה אבל יאללה, נלך לדבר איתה פייס טו פייס.
בסוף היא בסדר, נרגעה כשאמרתי לה שהרעש בבוקר ייפסק עד סוף השבוע, וקיבלה בהבנה, במיוחד לאחר שאמרתי לה שאנחנו ממש עושים מאמץ למנוע רעש עד 7:30, ושננסה להתחשב מעבר, אבל בגלל שהשיפוץ שלנו ממש לחוץ בזמנים אנחנו לא יכולים להתחייב לה שנוכל.. מסרתי לה את המכתב שמסביר במילים יפות שתכלס מבחינת החוק מותר לנו גם לקדוח ב6 אם נרצה, אבל השארתי אותה בתחושה טובה, והיא גם יצאה בסדר :)
אז נראה שכל הבעיות של היום הראשון די נפתרו. עכשיו כשכל השכנים יודעים ומשתפים פעולה- מחר נוכל לתת קצב עבודה יותר טוב (למרות שלדעתי הם עשו עבודה מעולה היום!)
אני חזרתי הביתה רעבה, מותשת ואולי קצת מיובשת.. (?)
לטפל בענייני קייטנה, ולנוח קצת...
אבל היי- חדשות מצוינות :) היה מבחן שלא למדתי אליו כמעט בכלל (היה ביום של ה6 שנים שלי ושל מטיאס), ומראש הגעתי בגישה שנעשה מועד ב׳. בווישפול ת׳ינקינג שלי אמרתי שאם יקרה נס ואני אקבל מעל 85 אני לא אעשה מועד ב׳, כי קיבלתי בעבודה שהיא 20% מהציון 95, ואני אסתדר עם 88 כציון סופי...
אז קיבלתי 87 במבחן, ו89 סופי! :) איזה אושר! (המועד ב׳ אמור היה להיות ב27.8) אין מועד ב׳, ואני מבסוטה מבסוטה (ועייפה לאללה).
אז יום ארוך ופוסט ארוך....
מחר ממשיכים בכל הכוח!
נשיקות ואהבה,
פשושה! :)
6:00- השעון המעורר הרביעי שלי, הפעם הוא שיר מלא. דווקא נחמד לי הקונספט, והפעם Losing My Religion.
6:04- מטיאס... צריך לקום.. אתה צריך להיות ב6:15 בעבודה? כי נראה לי שאתה מאחר.
(6:15- מטיאס לא מאחר לעבודה. )
6:30- מסיימת להגיב לפוסט של הואנקרדיבלס. קול! :)
7:10- הגעה לטשרניחובסקי 40, מצאתי את עלי, ריעד, ריזיק, ובערך חמישים יתושים הצליחו למצוא אותי. הייתי גיבורה ולא גירדתי (אולי כי לא ידעתי באיזו משמונים העקיצות להתחיל?) ולרגליים בינתיים שלום.
אז אחרי סיבוב דאווין, ו-שיא-אללה, איזה יופי הולך להיות, והקונה של מירב (בעלת אורגניל׳ה) כבר ארז הכל ואמנם צפוף עכשיו ממש אבל ההובלה אמורה להגיע בצהריים, אז ממש מעולה ואפשר לגמרי להתחיל, אה..? :)
7:30- פ-טיש, ח-מש, ני-קח, מ-הר, הורסים, קירות, וג-ם דל-תות!
לה לה, לה לה, לה לה לה לה, לה לה- שיט-ב-אה-השכנה..
7:35- שכנה אחת צעירה ועצבנית, נכנסת דוך לתוך הגן, כשבעצם כל מי שהיא צריכה לדבר איתו נמצא בחוץ. נוזפת שיש סיבה שעבודות שיפוץ מתחילות ב-8 (אנשים ישנים), ואני החמודה אמרתי שנשתדל לא להפריע בימים הבאים, ובוקר טוב!
אבל לפני שנפסיק...
Let me take a selfie :)
(הערת עורכת- ממש כואב לי לשים את עצמי באקסטרה-לארג׳ חחחח)
7:37- יוני הנגר החמוד (ומחובר מאוד לאנרגיות) מגיע לעבוד ולפרק את יחידת הארון
7:40- *צליל זכוכית נשברת* הרבה דם על הרצפה.. אחד החלונות התנפץ על ריזיק, ועלי חובש אותו מהר, ולפני שהספקתי לשאול מה קרה בכלל, הם כבר נסעו למיון במאיר. התחלה מעולה. פשוט נפלא.
08:02- יוני הנגר מסיים את פירוק יחידת הארון :)
רציתי לומר שזה צילום אומנותי, אבל בגלל שזה לא- שמתי את זה בכל זאת.
עלי חוזר מבית החולים, אני יוצאת לשיעור (ומאחרת), העבודה נמשכת בשיא המרץ!
11:00- אחרי שמצאתי חנייה מספר כמה שנות-חום מהגן, ופיציתי את עצמי באייס קפה ארומה, הגעתי לגלות שעובדים במרץ ובקצב מעולה בגן :) האלומיניום פורק כמעט לחלוטין- הקונה של מירב שם, וגם איזה איש שקונה ממנו, והם סוגרים את הקרטונים בקצב מסחרר, ומוציאים אותם לחצר כדי לא להפריע לעובדינו החרוצים. :)
11:30- מגיעים המובילים של הקונה של מירב! אפילו הקדימו!
אנחנו בינתיים ממשיכים לשבור קירות משל היינו דמות קומיקס מודעת לעצמה (שבירת הקיר הרביעי- כשהקומיקס פונה אל הקהל), ועלי מלמד אותי קצת ערבית מדוברת, למרבה השעשוע של ריזיק וריעד. גם עלי לא הבין למה אני כותבת את השם שלי עם ט׳, ומילא בעברית תהיי הזויה, אבל למה גם בערבית?? (לפחות ככה אני פירשתי את ההבעה המבולבלת שלו חח)
הבנתי שאני לא חייבת להתקשר לכל הארגונים האלו באותו הרגע, וקיבלתי פרטי עזר מלירון. יופי טופי :)
13:00- הקונה של מירב קיבל הודעה שאין עוד לאן להכניס את הציוד- המשאית מלאה. הוא מקבל א׳ מעלי וממני להשאיר ערימה לא גדולה בחצר הקדמית, ומחר הוא יבוא ויאסוף.
13:03- גננת היסטרית מגן צ׳יקו מכריזה שאנחנו לא יכולים לשבור ולקדוח עכשיו! יש להם תינוקות ישנים! הם ישנים עד 3.
אממממ
מתחשבים. לא? כן. לא? נו, בטח שכן. שכנים, ואני לגמרי מבינה את הצרה שלהם.. הילדים שלנו מסרבים לישון גם בלי שיפוץ..
13:40- אני מקבלת טלפון נוזף מליאת. מסתבר שאי אפשר לסיים שיפוץ בתזמון לחוץ כשמתחשבים בכל השכנים, והיא קיבלה טלפון מודאג מעלי. ואני דווקא חשבתי שמתקדמים ממש מהר... ליאת לא מתרגשת מזה שאני מבינה גם את הצד של הגן השני, ומפצירה בי (כאילו שצריך) שאני צריכה להיות יותר בצד שלנו, ושבתכלס- החוק היבש מאפשר תחילת עבודה בכל שעה בבוקר, ואי אפשר להפסיד שעתיים של עבודה על שכנה שלא רוצה לקום.
13:50- שיחה עם בנות גן צ׳יקו. מסתבר שגם דורית בעלת הגן נמצאת בחו״ל (כולם מלבדי, כך נדמה). קיבלתי את הטלפון של האחראית- קלאודיה, ובינתיים מור סיפרה לי שהן עושות קייטנה עד ה20 לחודש. הסברתי לה מאיפה אנחנו מגיעים, והיא הבינה במהרה כמה השיפוץ שלנו לחוץ ונחוץ. ניסיתי לראות מול קלאודיה (אותה כבשתי במהרה בספרדית המדהימה שלי) אם הן יכולות להזיז אולי את שעת השינה של הילדים, שתהיה מינימום חפיפה בין זמן רעש אצלנו לזמן שינה אצלם, אך לשווא- הקייטנה מסתיימת ב4, ופחות משעה להחליף את כל החיתולים ולהכין את כל הילדים יהיה בלתי אפשרי.
מבלי שהייתי צריכה לומר אפילו מילה, קלאודיה ומור הסתכלו זו על זו והכריזו שאין ברירה, אנחנו בשיפוץ. הן מאוד יעריכו אם נוכל לעשות כמה שפחות רעש בין 1-3, במקום בין 2-4, ועדיין יתמודדו עם הרעש בהבנה אם יהיה.
שכנות טובה זה כאן, והן נהדרות וקואופרטיביות. :)
אה, הן גם סיפרו לי שהשכנה מהבוקר סתם רעש-צלצולים- קיטורים. וממש צחקו עליה שהיא עוד ישנה ב7:30, כשאצלן בשעה הזו כבר מגיעים הילדים...
14:20- אחרי שיחה עם עלי (שאמר שהוא בכל זאת יפסיק עבודה מ2-4, אבל ינסה לא להרעיש ממש בין 1-2) ועדכון של ליאת, הבנתי שאמנם עלי מתחיל לעבוד ב6:30, אבל את הרעש הוא מתחיל רק ב7:30, ושזה רק לימים הקרובים. החלטתי לכתוב לשכנה מהבוקר מכתב עם התנצלות על אי הנוחות הזמנית (והקצרה) + תודה על שיתוף הפעולה. ואם היא רוצה כסאח אני אתן לה אחד. חסר לה שהשיפוץ הזה לא יסתיים בזמן.
14:45- רפי בעל הבית קופץ לביקור פתע (!). קצת חופר אבל בסך הכל חמוד :) גילה שיש הרבה יותר אלומיניום ממה שהוא חשב, התרשם מהעבודות.. פטפט על הא ועל דא, הסתובב קצת, שאל שאלות על השיפוץ, תזכרתי אותו שיעיף את האלומיניום מאצלנו עד יום שלישי (במילים עדינות יותר), והוא הסביר לי איפה הכי טוב לשים מכולה מחר, כשתגיע.
15:03- ריעד שואל ״השעה כבר 3?״ ומתחיל לנסר באושר רב את המעקה המכוער שמחוץ לחדר רימון. הללויה.
בקטע ממש מוזר- תראי מה נפל מהקיר העליון שפורק בחדר זית! רפי הכחיש, ריעד אומר שזה נפל משם. הזיה. הייתי עושה משהו מגניב מפיסת הארכיאולוגיה הזו, אבל לא בא לי בטוב שוביניזם. :)
זו, כידוע, הערימה של הקונה של מירב..
אמרתי לו שיצור איתך קשר החל מה-31.8, ונתתי לו את המספר שלך.
כאילו בטלפתיה, ב15:30 מגיעה לגן לא אחרת מאשר- אשתו! בשמלה מנומרת ועקבים, מספרת לי בדיוק את אותו הדבר :) אמרתי לה שכבר דיברתי עם איציק, והיא נתנה לי את הכרטיס שלה, אני אשאיר לך אותו איפשהו על השולחן, ובטוחה שהם כבר יצליחו לדבר איתך כשתחזרי.
קצת כמו באקסטרים מייקאובר (סדרת מופת), גם אצלנו היום הראשון הוא הריסה- ו-וואו, כמה הרס!
16:00- וידוא איתך על העברת התשלום למירב, שני טלפונים לעלי (לפני ואחרי שדיברנו חחח), ביי לריעד, וניפגש מחר ^-^
16:05- רוזה של חזי מיכאל חוזרת אליי (לא ענתה לשיחה שלי שעה קודם), ו״בטח! ההזמנה שלכם היא ל12, מה זאת אומרת?״. מעולה :)
16:15- בכל זאת נוסעת אלייך כדי להדפיס מכתב לשכנה (!)
17:00- יוצאת עם מכתב> עוברת בגן באגרון לבדוק דברים לקייטנה> מגיעה למסור את המכתב בתיבת הדואר/ על הדלת או משהו, אבל אז רואה שהיא שם. התלבטות קצרה אבל יאללה, נלך לדבר איתה פייס טו פייס.
בסוף היא בסדר, נרגעה כשאמרתי לה שהרעש בבוקר ייפסק עד סוף השבוע, וקיבלה בהבנה, במיוחד לאחר שאמרתי לה שאנחנו ממש עושים מאמץ למנוע רעש עד 7:30, ושננסה להתחשב מעבר, אבל בגלל שהשיפוץ שלנו ממש לחוץ בזמנים אנחנו לא יכולים להתחייב לה שנוכל.. מסרתי לה את המכתב שמסביר במילים יפות שתכלס מבחינת החוק מותר לנו גם לקדוח ב6 אם נרצה, אבל השארתי אותה בתחושה טובה, והיא גם יצאה בסדר :)
אז נראה שכל הבעיות של היום הראשון די נפתרו. עכשיו כשכל השכנים יודעים ומשתפים פעולה- מחר נוכל לתת קצב עבודה יותר טוב (למרות שלדעתי הם עשו עבודה מעולה היום!)
אני חזרתי הביתה רעבה, מותשת ואולי קצת מיובשת.. (?)
לטפל בענייני קייטנה, ולנוח קצת...
אבל היי- חדשות מצוינות :) היה מבחן שלא למדתי אליו כמעט בכלל (היה ביום של ה6 שנים שלי ושל מטיאס), ומראש הגעתי בגישה שנעשה מועד ב׳. בווישפול ת׳ינקינג שלי אמרתי שאם יקרה נס ואני אקבל מעל 85 אני לא אעשה מועד ב׳, כי קיבלתי בעבודה שהיא 20% מהציון 95, ואני אסתדר עם 88 כציון סופי...
אז קיבלתי 87 במבחן, ו89 סופי! :) איזה אושר! (המועד ב׳ אמור היה להיות ב27.8) אין מועד ב׳, ואני מבסוטה מבסוטה (ועייפה לאללה).
אז יום ארוך ופוסט ארוך....
מחר ממשיכים בכל הכוח!
נשיקות ואהבה,
פשושה! :)
פשושה את פשוט אלופה!
השבמחקאני לא יודעת כבר איך להגיד את זה יותר אבל איזה כיף לקרוא כזה פוסט ארוך, מפורט ומדויק, וגם ממש אופטימי.
נראה לי שכל הבעיות שצצו ביום הראשון הזה קשורות באנשים ושכנים וזה ממש החוזקה שלך לטפל בהם אז יאיי! מעולה!
וחוצמזה אני זוכרת מהגן הראשון את החוויה המהממת של ההרס העצום הזה והתחושה של תהליך שיוצא לדרך.
סופר כיף!
תודה אהובה. הולכת לקבל את הוואן שלנו בלב ממש רגוע.
איזה כיף לקבל כאלו תגובות ❤️❤️
מחקכן, לגמרי מרגיש מוזר ומרגש, כל ההרס הזה- בצורה ממש לא ברורה חחח
שמחה שאת רגועה ונהנית בסופר טיול :), מחכה לעוד עדכונים!
איזה יופי של פוסט - כמה ארוך, ככה מצחיק!
השבמחקתודה :)
ואני רק רוצה להוסיף לעובדה שפשושה מדהימה ועושה עבודה נהדרת, שגם השיפוצניקים עושים עבודה טובה ונקייה. הלכתי לגן בסוף היום וכאמור הכל הלך לפי התכנו אך גם היה מסודר ונקי וזה עושה רושם טוב.
השבמחקאתם יכולים לנשום, לשחרר ולהנות מהטיול כאילו שאין שיפוץ ברקע...(: