בחמישי בבוקר לא הצלחתי לקום בזמן. השעה שבע ורק התעוררתי- אין מצב שאני מספיקה לעבור בשיפוץ על הבוקר לפני הקייטנה :(
התקשרתי לעלי בדרך לקייטנה לשאול אם הכל בסדר, ואם הוא צריך שאני אקפוץ, או שזה בסדר אם אני אגיע רק ב-13:00. אמר שהכל ממש בסדר, ולא לדאוג בכלל. אז לא דואגת :)
בינתיים בקייטנה היה לנו יום מזין- משהו... הכנתי לילדים פנקייקים לארוחת בוקר, קיבלו אחרי החצר גלידה באדיבות משפחת סוכר (תמיד מצחיק אותי שלמשפחת סוכר יש גלידריה. סיפרתי לך שדלת לידם גרה משפחת דבש?) ולארוחת צהריים- פיצה פיצה פיצה!
בינתיים, כשהיו הילדים בחצר- ניצלתי את הזמן לעשות כמה טלפונים- הראשון לליאת, לוודא שקיבלה את ההודעה שלי עם התמונות של הקרמיקה, ולשאול מה עושים.
אז ליאת דיברה עם רוזה שוסטרמן, ואחרי שהתווכחו גם הן, ליאת שלחה לה את התמונות שצילמתי. לא עברו 20 שניות, ורוזה מודה: ״צודקת! זה לא הדגם!״. יש דיונים על מה נעשה עכשיו- רוזה בודקת אם יש את הדגם שאנחנו רוצות במחסנים, והשאלה היא אם אני מביאה את הקרמיקה השגויה בחזרה לחנות, ואם כן- אז מתי.?
הטלפון השני- הוא לאורי המסגר, שעלי אומר שהוא בן 30+- אבל נשמע כמו בן 200. משום מה לא נראה לי שהוא זוכר במיוחד מה קבענו, אבל אני מסבירה לו בעדינות (״אההה כן, הגן- עם ההצללה שם, בשטרניחובסקי..״) ומחזיקה אצבעות.
הטלפון השלישי- לליאור הגנן, שלא רק שזוכר מצוין מה הוא צריך לעשות, גם אומר שאנחנו (שרון ואני) נשמעות בדיוק אותו הדבר, ושואל אם בסוף הוא או ויקטור מעבירים את הבמבוקים.. אמרתי לו שאת זה אני אדע להגיד ביום שני, כשנעשה את ההובלה.
הטלפון הרביעי- לגולן. על אף שהעברנו לה את הכסף עוד ביום שלישי, לקח למירב עד רביעי בערב לתת הודעה שהיא קיבלה את הכסף, חרף ההצקות שלי פעמיים ביום. (פתאום לא כזו לחוצה, אה?) העברתי לגולן את הפרטים שלה, אך מכיוון שלא קיבלתי ממנו תגובה- התקשרתי גם אליו. אמר שקיבל את הפרטים וכבר יצור איתה קשר. מעולה. :)
הרבה טלפונים (!!) עכשיו אפשר לנשום קצת, ולחזור להתמקד בילדים :)
אחרי שנרדמו כל הילדים, שמתי פעמיי אל שיפוצנו, לראות מה העניינים שם..
אז עבודות הביטון נמשכות
הוסר הריצוף בכניסה... במקומו יש עכשיו (כנראה שהיה מתחתיו) חול רך ושוקע מאוד. לפועלים ולעבודות זה לא מפריע, אבל אני? אני נאבקת קשות שלא לשקוע בהליכה עליו עם כפכפים.
עכשיו מיישרים את הבטון שהספיק להתייבש (״שלום שלום ריזיק!״)
ומבטנים איזורים נוספים (עלי: ״שלחי, שלחי לעידן- שלא יגיד שעלי מפונק שלא מלכלך את הידיים בעבודה!״)
הראיתי לעלי את התמונות של הלוויתנים מהבלוג שלכם... אז הוא צחק ואמר שאיפה אתם ואיפה אנחנו.. עניתי- ״הם בלוויתנים ואנחנו מבטנים....״ (קנאה זה לא פה).
הבוקר הגיע לצוות סופיאן, מומחה השפכטל של עלי!
אין ספק- הוא עבד המון, והספיק ממש יפה!
ובכלל, סופיאן לחלוטין יכול להתקבל לקרקס. רק ללמוד ללהטט שפכטלים בזמן שהוא הולך על הסולם... הוא הולך עם הסולם הזה (כשהוא עליו, כמובן) מהר וטוב יותר ממה שחלק מהאנשים רגילים הולכים עם שתי רגליים! נשבעת!
והנה בוידאו, סופיאן מכין את החומר לשכפטול כמו שמכינים ניוקי! :)
בינתיים באמבטיה- כוסו הצינורות בחול, מה שצריך היה לבטן אל הקיר- בוּטן, והצינורות מצאו את דרכם למקומות הנכונים....
״אבל מה עם התקרה באמבטיה????״
האמת, שהיא כלכך לא הייתה סיפור/ משהו מיוחד, שעלי כבר העביר מראשו את המחשבה של לדאוג בגללה, וצחק שאנחנו זוכרות הכל, כששאלתי אותו.
הוא אומר שכשבנו את התקרה באמבטיה הם בנו אותה נכון, ולכן כל החששות התבדו- והתקרה בסדר גמור, חזקה ומחזיקה :)
אין מה לדאוג מהמסילה שם למעלה- היא תכוסה בחזרה בקרוב. זו ממש לא בעיה, זה רק החיבור של הדלת/ קיר שהיה שם קודם.
הכיורים גם הם קיבלו צינורות וקיבוע בבטון
והקרמיקה במטבח- הוסרה במקומות העבים יותר, והושארה במקומות בהם היא לא מפריעה..
ליאת שלחה הודעה, אמרה שהיא דיברה עם עלי, ושהפועלים יעזרו לי להעמיס את הקרמיקות לאוטו שלי, כדי שאני אוכל להעביר אותן לחנות מאוחר יותר היום, רק להתקשר לפני שאני נוסעת, כדי לא ללכת לשווא.
קול! אז אחרי כל ההתקדמויות האלו- אני יכולה לחזור לשעה האחרונה של הקייטנה!
האמת- היה לי קצת קשה להפרד מחלק מהילדים.. קשה פתאום לשחרר גוזלים שאני מכירה מאז שהיו תינוקות, ושעברו כלכך הרבה בזמן שלהם בגן, שהתפתחו, גדלו, נהיו אנשים קטנים.. אני אוהבת אותם מאוד מאוד, וקצת קשה להפרד, בידיעה שהחלק שלי בחיים שלהם נגמר.. :(
אחרי שכולם הלכו, דנה ואורטל העניקו לי את המפתחות שלהן לגן ברוב הדר (מה אני אמורה לעשות עם כל המפתחות האלו עכשיו?), לקחו חלק מהדברים שהיו במקרר, ואני התפניתי לי לקחת את השאר..
כשיצאתי לכיוון השיפוץ התקשרתי לרוזה של הקרמיקות לשאול אם הם שם, והיא אמרה שאין טעם שאני אביא את זה בעצם- כי אם היא תקבל תשובה חיובית, ויש את הקרמיקות שאנחנו רוצים, אז היא תשלח אותן אלינו ביום ראשון, ואין צורך שאני אבוא- כי השליח יוכל לקחת את הקרמיקות בחזרה בעצמו.
הודעתי לליאת והיא שמחה לשמוע, אבל הייתה מוטרדת מהתמונה ששלחתי לה של האריחים הכחולים.. הרגישו לה כהים מדי, והיא לא רוצה לקחת את הסיכון ולרצף אם זה לא הצבע הנכון.
היא הציעה שאני אביא אליה לתל אביב מחר (שישי) אריח אחד, שתראה אם זה מה שרציתן.
עלי התבאס ודחה את הרצף, ואמר שאם אני כבר לוקחת לה אריח אחד, עדיף ליתר ביטחון כבר לקחת לה אחד מכל סוג.
אז מלבד הדמוי פרקט, שנראה בדיוק כמו מה שרצינו (כבר אמרתי שהוא מהמם??), לקחתי אריח אחד מכל סוג, שמתי אותם בארגז, ולקחתי אותם לבית של אבא... הרי אבא בתל אביב בשישי ויוכל להביא לה, והוא שמח לעזור (ולחסוך לי את העונג שבנסיעה).
אבל לפני שהלכתי... זוכרת שאמרתי שלקחתי דברים מהמקרר והפריזר בגן?
אז פינקתי את פועלינו החרוצים והחמודים, והשארתי להם בפריזר קצת גלידה וקרטיבים.. מספיק גרוע שהם עובדים בשישי (יום החופש שלהם), ועוד בחום הנורא... לא יכולתי לחשוב על מקום טוב יותר לקחת אליו את הגלידה :)
ולפני שיוצאים- בוחנים עוד קצת קצת את ההתקדמות בשירוקלחת.. :)
זה הכל ליום חמישי חבריי, עוד מהרפתקאות הסופ״ש בפוסט הבא... 3>
פשוש.
התקשרתי לעלי בדרך לקייטנה לשאול אם הכל בסדר, ואם הוא צריך שאני אקפוץ, או שזה בסדר אם אני אגיע רק ב-13:00. אמר שהכל ממש בסדר, ולא לדאוג בכלל. אז לא דואגת :)
בינתיים בקייטנה היה לנו יום מזין- משהו... הכנתי לילדים פנקייקים לארוחת בוקר, קיבלו אחרי החצר גלידה באדיבות משפחת סוכר (תמיד מצחיק אותי שלמשפחת סוכר יש גלידריה. סיפרתי לך שדלת לידם גרה משפחת דבש?) ולארוחת צהריים- פיצה פיצה פיצה!
בינתיים, כשהיו הילדים בחצר- ניצלתי את הזמן לעשות כמה טלפונים- הראשון לליאת, לוודא שקיבלה את ההודעה שלי עם התמונות של הקרמיקה, ולשאול מה עושים.
אז ליאת דיברה עם רוזה שוסטרמן, ואחרי שהתווכחו גם הן, ליאת שלחה לה את התמונות שצילמתי. לא עברו 20 שניות, ורוזה מודה: ״צודקת! זה לא הדגם!״. יש דיונים על מה נעשה עכשיו- רוזה בודקת אם יש את הדגם שאנחנו רוצות במחסנים, והשאלה היא אם אני מביאה את הקרמיקה השגויה בחזרה לחנות, ואם כן- אז מתי.?
הטלפון השני- הוא לאורי המסגר, שעלי אומר שהוא בן 30+- אבל נשמע כמו בן 200. משום מה לא נראה לי שהוא זוכר במיוחד מה קבענו, אבל אני מסבירה לו בעדינות (״אההה כן, הגן- עם ההצללה שם, בשטרניחובסקי..״) ומחזיקה אצבעות.
הטלפון השלישי- לליאור הגנן, שלא רק שזוכר מצוין מה הוא צריך לעשות, גם אומר שאנחנו (שרון ואני) נשמעות בדיוק אותו הדבר, ושואל אם בסוף הוא או ויקטור מעבירים את הבמבוקים.. אמרתי לו שאת זה אני אדע להגיד ביום שני, כשנעשה את ההובלה.
הטלפון הרביעי- לגולן. על אף שהעברנו לה את הכסף עוד ביום שלישי, לקח למירב עד רביעי בערב לתת הודעה שהיא קיבלה את הכסף, חרף ההצקות שלי פעמיים ביום. (פתאום לא כזו לחוצה, אה?) העברתי לגולן את הפרטים שלה, אך מכיוון שלא קיבלתי ממנו תגובה- התקשרתי גם אליו. אמר שקיבל את הפרטים וכבר יצור איתה קשר. מעולה. :)
הרבה טלפונים (!!) עכשיו אפשר לנשום קצת, ולחזור להתמקד בילדים :)
אחרי שנרדמו כל הילדים, שמתי פעמיי אל שיפוצנו, לראות מה העניינים שם..
אז עבודות הביטון נמשכות
הוסר הריצוף בכניסה... במקומו יש עכשיו (כנראה שהיה מתחתיו) חול רך ושוקע מאוד. לפועלים ולעבודות זה לא מפריע, אבל אני? אני נאבקת קשות שלא לשקוע בהליכה עליו עם כפכפים.
עכשיו מיישרים את הבטון שהספיק להתייבש (״שלום שלום ריזיק!״)
ומבטנים איזורים נוספים (עלי: ״שלחי, שלחי לעידן- שלא יגיד שעלי מפונק שלא מלכלך את הידיים בעבודה!״)
הראיתי לעלי את התמונות של הלוויתנים מהבלוג שלכם... אז הוא צחק ואמר שאיפה אתם ואיפה אנחנו.. עניתי- ״הם בלוויתנים ואנחנו מבטנים....״ (קנאה זה לא פה).
הבוקר הגיע לצוות סופיאן, מומחה השפכטל של עלי!
אין ספק- הוא עבד המון, והספיק ממש יפה!
ובכלל, סופיאן לחלוטין יכול להתקבל לקרקס. רק ללמוד ללהטט שפכטלים בזמן שהוא הולך על הסולם... הוא הולך עם הסולם הזה (כשהוא עליו, כמובן) מהר וטוב יותר ממה שחלק מהאנשים רגילים הולכים עם שתי רגליים! נשבעת!
בינתיים באמבטיה- כוסו הצינורות בחול, מה שצריך היה לבטן אל הקיר- בוּטן, והצינורות מצאו את דרכם למקומות הנכונים....
״אבל מה עם התקרה באמבטיה????״
האמת, שהיא כלכך לא הייתה סיפור/ משהו מיוחד, שעלי כבר העביר מראשו את המחשבה של לדאוג בגללה, וצחק שאנחנו זוכרות הכל, כששאלתי אותו.
הוא אומר שכשבנו את התקרה באמבטיה הם בנו אותה נכון, ולכן כל החששות התבדו- והתקרה בסדר גמור, חזקה ומחזיקה :)
אין מה לדאוג מהמסילה שם למעלה- היא תכוסה בחזרה בקרוב. זו ממש לא בעיה, זה רק החיבור של הדלת/ קיר שהיה שם קודם.
הכיורים גם הם קיבלו צינורות וקיבוע בבטון
(ככה הם נראים לי כמו צלליות של חייזרים)
והקרמיקה במטבח- הוסרה במקומות העבים יותר, והושארה במקומות בהם היא לא מפריעה..
דיברתי קצת עם עלי, לגבי איך מתקדם ומה התוכניות- אז הוא אמר שמחר הוא מעוניין לרצף, והסביר לי על חלק מהתהליכים שקורים עכשיו בשיפוץ.. למשל, שבגלל שהוא מרגיש קצת לחוץ עם הזמנים שלנו, הוא לוקח פועלים מפרוייקטים אחרים שלו (כמו למשל הפרויקט הגדול שהם עושים אצל נופר הזו, בצהלה, שם הם פגשו את רפי המסגר..) ומשקיע אותם כאן. הוא סיפר לי גם שכשריזיק נפצע, הוא שחרר אותו הביתה, אמר לו שילך הביתה להחלים. ריזיק אמר לו בתגובה שמה יש לו בכלל לעשות בבית- בבית משעמם והוא ממש בסדר. הוא מעדיף להיות כאן ולעבוד. (חמוד!!)
ליאת שלחה הודעה, אמרה שהיא דיברה עם עלי, ושהפועלים יעזרו לי להעמיס את הקרמיקות לאוטו שלי, כדי שאני אוכל להעביר אותן לחנות מאוחר יותר היום, רק להתקשר לפני שאני נוסעת, כדי לא ללכת לשווא.
קול! אז אחרי כל ההתקדמויות האלו- אני יכולה לחזור לשעה האחרונה של הקייטנה!
האמת- היה לי קצת קשה להפרד מחלק מהילדים.. קשה פתאום לשחרר גוזלים שאני מכירה מאז שהיו תינוקות, ושעברו כלכך הרבה בזמן שלהם בגן, שהתפתחו, גדלו, נהיו אנשים קטנים.. אני אוהבת אותם מאוד מאוד, וקצת קשה להפרד, בידיעה שהחלק שלי בחיים שלהם נגמר.. :(
אחרי שכולם הלכו, דנה ואורטל העניקו לי את המפתחות שלהן לגן ברוב הדר (מה אני אמורה לעשות עם כל המפתחות האלו עכשיו?), לקחו חלק מהדברים שהיו במקרר, ואני התפניתי לי לקחת את השאר..
כשיצאתי לכיוון השיפוץ התקשרתי לרוזה של הקרמיקות לשאול אם הם שם, והיא אמרה שאין טעם שאני אביא את זה בעצם- כי אם היא תקבל תשובה חיובית, ויש את הקרמיקות שאנחנו רוצים, אז היא תשלח אותן אלינו ביום ראשון, ואין צורך שאני אבוא- כי השליח יוכל לקחת את הקרמיקות בחזרה בעצמו.
הודעתי לליאת והיא שמחה לשמוע, אבל הייתה מוטרדת מהתמונה ששלחתי לה של האריחים הכחולים.. הרגישו לה כהים מדי, והיא לא רוצה לקחת את הסיכון ולרצף אם זה לא הצבע הנכון.
היא הציעה שאני אביא אליה לתל אביב מחר (שישי) אריח אחד, שתראה אם זה מה שרציתן.
עלי התבאס ודחה את הרצף, ואמר שאם אני כבר לוקחת לה אריח אחד, עדיף ליתר ביטחון כבר לקחת לה אחד מכל סוג.
אז מלבד הדמוי פרקט, שנראה בדיוק כמו מה שרצינו (כבר אמרתי שהוא מהמם??), לקחתי אריח אחד מכל סוג, שמתי אותם בארגז, ולקחתי אותם לבית של אבא... הרי אבא בתל אביב בשישי ויוכל להביא לה, והוא שמח לעזור (ולחסוך לי את העונג שבנסיעה).
אבל לפני שהלכתי... זוכרת שאמרתי שלקחתי דברים מהמקרר והפריזר בגן?
אז פינקתי את פועלינו החרוצים והחמודים, והשארתי להם בפריזר קצת גלידה וקרטיבים.. מספיק גרוע שהם עובדים בשישי (יום החופש שלהם), ועוד בחום הנורא... לא יכולתי לחשוב על מקום טוב יותר לקחת אליו את הגלידה :)
ולפני שיוצאים- בוחנים עוד קצת קצת את ההתקדמות בשירוקלחת.. :)
כמו כן, עלי היה צריך סיפון לאמבטיה.. חשבתי שאולי הוא ימצא את זה בארגז איקאה #1, אז הבאתי אותו... (אין לי מושג מה זה סיפון בשלב הזה..)
זה הכל ליום חמישי חבריי, עוד מהרפתקאות הסופ״ש בפוסט הבא... 3>
פשוש.
הוא לא ימצא אותו שם - סוכם שאת הסיפונים הם קונים בעצמם.
השבמחק