אז את רוב קורות יום שלישי את כבר יודעת..
ולטובת קוראינו הלא מעודכנים (עם 30-40 כניסות לכל פוסט, כנראה שאת (שרוני) לא היחידה שקוראת...)
ביום שלישי תכלס תכננתי לי יום רגוע.. קמתי לאט, היה קול..
בשני רוזה שאלה אם אפשר להביא את הקרמיקה (החלפת החיפוי ועוד קרטון של דמוי פרקט שהיה צריך) ביום רביעי ולא בשלישי- לפי מה שענה לי עלי בשני בערב אמרתי לה שאפשרי..
אז היא אמרה שהיא ניסתה לתאם את המשלוח לאתמול (שני), ניסתה להתקשר לעלי ולא ענה, ומי שדיבר עם עידן ניסה לתאם לשעות לא הגיוניות.. איך שהוא- יצא שלא תואם כלום, ושאף אחד לא עדכן אותי בזה.
מפה לשם, כשדיברתי עם עלי ביום שלישי בבוקר- ועידן היה איתו, הם אמרו לי שאין לי מה להגיע עכשיו לגן כי אין שם אף אחד- כי עידן הביא את זוהיר לרצף, אבל אין קרמיקה, אז הוא לקח אותו לפרויקט אחר... (!!!)
ידוע לכל שנלחצתי, ואפילו כעסתי. לא מכניסים אותי ללופ- מנסים לתאם בלעדיי, זה לא מצליח, ואז מביאים את הרצף (בלי שתהיה הקרמיקה הנכונה- שאמרו לי שאפשר לחכות בשבילה לרביעי), ומחזירים אותו כי, וואלה- אין לו עם מה לעבוד?
חוץ מזה שהטלפון של עלי התחרפן, וכמעט ואי אפשר להשיג אותו, נוסף על זה שהוא כמעט תמיד בממתינה, הפך אותו ללא-זמין- במיוחד ביום שני, מה שיצר עוד יותר תסכול ביום שלישי, כי הוא פשוט- לא-עונה!
לא הגיוני לי, שאם הוא אמר לי כל השבוע שעבר שאנחנו לא מתקדמים מספיק מהר ושצריך עוד עובדים- איך יכול להיות שיש יום שלם בלי אף אחד בשיפוץ??
ואיך לא מודיעים לי שאין אף אחד בגן?
ואיך זה שרק זוהיר הרצף צריך היה לעבוד בשלישי? היו עוד כלכך הרבה דברים לעשות מלבד הריצוף באמבטיה, ובשבילם לא צריך את זוהיר! היה צריך לפרק את העמודים והבטון בחצר, להקים את קיר הגבס בחדר הבובות, ועוד המון דברים.. אז איך זה שאין אף אחד?
התחושה שלי הייתה שעם כל הלחץ, אולי פתאום נכנסו עבודות יותר חשובות, והתחושה היא שאפשר להוריד הילוך אצלנו. לא תחושה נעימה, אחרי שהלחצתם אותי שיש עוד המון עבודה ושלא מתקדם מהר (למרות שלי הרגיש שכן..).
דיברתי עם אימא, שהתכעסה גם היא, ודיברתי עם ליאת. ליאת התקשרה לעידן ולעלי ודיברה איתם. בין לבין היה לי שיעור, שלא ממש הצלחתי להיות בו 100%, ויצאתי לטלפונים הלוך וחזור עם ליאת, עם עידן ועם אימא.
בשורה התחתונה- היה קצת קצר בתקשורת, אבל כולם בפול פאוור על הפרויקט.
מה שכן, צריך להחליף את הקרמיקה בדחיפות. כמובן שלא עידן ולא עלי יכלו לנסוע לדרום תל אביב באמצע החיים (והיום), אז נחשו מי נשאר.....
אז קצת הקדמתי את המאוחר עם התמונה, כי לפרצוף המבועת בתמונה יש.. איך נאמר- סיבה מצוינת.
ניקח 40 דקות אחורה מהתמונה הזו-
נסעתי מהלימודים לגן, שם פגשתי את עידן, שהעמיס לי בעצמו 9 מ״ר של גרניט פורצלן על ג׳וני הקטנטן... בזמן שהעמיס קצת ליבנו את העניינים- הסברתי לו למה אני כה כעוסה, והוא הסביר לי את הצד שלהם בסיפור (שלח אליי את הקרמיקה שאני אתאם, והם פשוט לא התקשרו אליי, לעלי הייתה חתונה במשפחה ביום שני, והחליף את הטלפון גם, בקיצור- פשוט היה רצף של אי הבנות וחוסר תקשורת. מבאס, אבל we hugged it out, ומחר על הבוקר כולם חוזרים בפול ספיד.
אז.. רבע שעה אחרי שסיים עידן להעמיס את הקרמיקה, אני נוסעת לי ב70 קמ״ש על כביש 4 (קיבלתי הוראה של ״בחייאת סעי לאט״), ופ-ת-א-ו-ם, הפוסטמה ברכב שלפני דופקת בלימת פתע משוגעת, ואני אחריה בלית ברירה, ומרגישה הררי קרמיקה מאחוריי, נופלים ומשמיעים שלל רעשים מפחידים של שבירה.
או-או.
חמש דקות מיוזעות אחרכך, ואני בתחנת האוטבוס בצומת קוקה קולה. מכל הכיוונים רכבים, ואני, רוכנת אל תוך האוטו ומנסה לראות אם נשברו לי הקרמיקות, ואיך לעזאזל אני מחזירה אותן לפוזיציה נורמלית..
אוקיי. נראה לי שהצלחתי.
אז לקרמיקות שלום.. לקרטונים שלהן לא...
מכאן והלאה דיברתי בטלפון עם אבא, ואחרי כמה טעויות בדרך (עליתי על כביש 1 לירושלים ולא לתל אביב, נניח)- פגשתי את אבא אצל חזי מיכאלס. שם, פרקו ממני את הגרניט פורצלן, והביאו לי את הקרמיקה הנכונה, הידד! אותה העלו לבקשתו של אבא לרכב שלו, כי בתור רכב הובלות, ג׳וני המסכן שלי לא מוצלח במיוחד...
מפה והלאה היום שלי המשיך עמוס, אבל בלי קשר לשיפוץ, עם בייביסיטר בהודעה קצרה אצל משפחת סוכר, וישר אחריו עוד נסיעה לתל אביב, לאימון.
איכשהו, היום הרגוע שלי הפך לאחד לחוץ לחוץ וקצת מבאס. האמת שהבייביסיטר אצל הסוכרים היה כיפי בטירוף ועשה לי את היום. לפעמים, לתת לילדים לשחק איתך ולהפעיל אותך לפי הדמיון שלהם (ולא להיפך) זה משחרר וגם מקסים. אז יצא שאופרתי, סורקתי, גונדרתי, הואכלתי במסעדה הדמיונית של מאיה וגם בגלידה לא דמיונית, נבדקתי ע״י מאיה הרופאה, וגם הייתי רגע אחד תינוקת ורגע אחר אימא. מאיה ועידו נהנו ממש, והיה קורע מצחוק גם בשבילי.
בינתיים עידן התקשר לשאול אם אבא יצטרך עזרה בפריקת הקרמיקות, ואבא כבר הודיע לי שהשאיר אותן בגן.. :)
ביום רביעי בבוקר עשיתי סידורים-הקשורים-לגן:
1. דיברתי עם מוטי בא לגן, שלא התקשר ב18 בחודש, אז יצרתי איתו קשר בעצמי. אמר שזה ממש מזל, כי נגנב לו הטלפון, ואמנם יש לו את המספר שלך שרוני, אבל את שלי לא היה לו.. אמר שיקפיץ את הסחורה לגן בהמשך היום, וקבענו שאני אגיע ואתן לו את השיק מחר (חמישי).
2. ניסיתי להזמין חול מקל וחומר. הבחור שענה לי לטלפון היה ממש לא נעים :( משום מה הוא היה מאוד מופתע שרציתי להזמין חול, עוד יותר מופתע שידעתי כמה אני רוצה, וטרח להסביר לי ש״צריך לשלם על החול הזה, את יודעת״. בדיעבד אולי נשמעתי לו ממש כמו ילדה, אבל בחייאת, גם אל ילדים יש דרך לדבר.
בסוף כשאמרתי לו שאני אצטרך את החול בשבוע הבא הוא אמר שעדיף לא להזמין שבוע מראש, אלא יום או מקסימום יומיים מראש, כי אחרת ההזמנה נופלת בין הכסאות, כי אצלם המשלוח הוא מיידי. אוקיי חבריקו, מה שתגיד. נדבר עוד כמה ימים...
3. ניסיתי (בפעם המיליון השבוע) להשיג את אורי המסגר ואודי איש המזגנים- שיגיעו לבצע את עבותם.. ובכל פעם- ״אנסה לבוא מאוחר יותר היום״, ו ״אולי מחר״. צמד מרגיז, בחיי.
ואז גם הגעתי לגן :)
מצאתי את הקרמיקה הנכונה, שהביא לנו אבא :)
ואת זוהיר עמוק בעבודות ריצוף הקירות...
באותה השעה בחדר הבובות כבר היו מוכנים כל החומרים לצביעה..
ולפני שיצאתי צילמתי עוד תמונות של התשתית ם לאריחים שמעל האמבטיה ולרוחב הקירות... חדי העין יכולים להבחין שכבר כוסה ונצבע הבטון מאתמול...
מפה קורה משהו שלא קשור לשיפוץ..
ביום רביעי יצאתי מהגן ליום סטאז׳ אצל מאיר אדוני במזללה! הצטיידתי במכנס ארוך ובנעליים סגורות, ויצאתי לי לכיוון תל אביב.
התברברתי קצת עם החניה (בסוף חניתי בחניון היקר בהיסטוריה..) ו..הגעתי! 12 וקצת בצהריים, מתרגשת קצת ומוכנה להרפתקאה
עכשיו- אני מבחינתי מדובר ביום כיף, כן? הם מבחינתם קיבלו סטאז׳רית טירונית שלא ראתה מטבח מבפנים בחייה (אלא אם מחשיבים את החודש בכיתה יא׳ שעבדתי בצ׳יינה טאון ברננים- לא במטבח, אבל לא נגמר טוב, למי שזוכר..)
אז ביליתי חלק נכבד מהיום שלי בלוודא שאני לא מפריעה לאף אחד לעבוד, ועדיין לומדת בעצמי ומכייפת! :)
כשהגעתי ציוותו אותי לנרקיס, בחורה חמודה, תקתקנית וקצת קשוחה (?) - שהביאה לי מדי עבודה (סינר וחולצת שפים לבנה), והראתה לי קצת את המטבח והעבודה..
בגלל שהגעתי לפני הסרויס צהריים של המזללה, התחלנו בלעשות כל מיני ׳פרפים׳- PREPS, הכנות לסרוויס. אז יצא לי להכין פייסט ירוק (מעין מחית פטרוזיליה כזו, שכל מטרתה היא לתת צבע ירוק למאכלים שונים, דוגמת בורגול, אחריו הכנתי ביחד עם נרקיס קרם חציל שחור (מדהים מדהים), וקרם חצילים שמשום מה נקרא ׳ויניגרט עדשים׳ (כי הוא הולך עם מנת עדשים, ולא כי הוא מכיל עדשים). האמת שנראה כאילו נרקיס הייתה מרוצה ממני- היא שיבחה אותי הרבה והתלהבה ממני, ואפילו נתנה לי להכין עוד נגלה של ויניגרט עדשים לגמרי בעצמי, בזמן שהיא הולכת לעשות דברים אחרים שהייתה צריכה. די מגניב! :)
בגלל שמלבדי לנרקיס היו גם את רוברט שהתחיל לעבוד ביום שלישי ועדיין קצת קלולס, ועוד מישהי שהיא סוג של סטאז׳רית- (מאיר (המתוק) די עושה לה טובה ונותן לה להגיע ומלמד אותה להכין דברים/ לעזור במטבח... היא לא ממש עוזרת, ובעיקר מעמסה.. ) בגלל שלנרקיס היו גם את שניהם מלבדי, וסרוויס צהריים התחיל, היא שידכה אותי לקונדיטוריה של כתית, עם בת אל הקונדיטורית המהממת :)
עכשיו- בכתית אין כרגע סרוויס צהריים, ובעצם כל המטבח של כתית עובד כל היום בהכנות לערב (ומכינים מה שאפשר גם כמה ימים קדימה).
הזמן במטבח טססססססס. נניח- הייתי בטוחה שהייתי עם נרקיס אולי חצי שעה, וכשהסתכלתי בשעון כשהגעתי לבת אל גיליתי שכבר עברו למעלה משעתיים וחצי! השעה הייתה 3!
בגלל שכישורי הסכין שלי לא מוצלחים במיוחד (אני לא חותכת מדויק מאוד, או כמו שאימא אומרת ״אני פשוט צריכה להתאמן״), בת אל נתנה לי לעבוד בשוקולד! ווהו!
אז מה שעשיתי היה די פשוט, ומיועד לקינוח הגדול של כתית, שנקרא ״אדמה״ (יהיו תמונות בהמשך, נשבעת)- הכנתי אבני שוקולד! :) נתנו לי ׳מטבעות׳ קפואים של גנאש שוקולד חלב והל, אותם אני זורקת לקערה ענקית של שוקולד לבן- שחור (שוקולד לבן שצבעו באבקת צבע מאכל שחורה), דגה אותם החוצה, ומניחה על משטח. החלק הטריקי- השוקולד השחור זה הדבר הכי מלכלך בעולם, שאין דברים כאלה. עוד חלק טריקי- להוריד/ לנער את עודפי השוקולד מהמזלג (שלא יזל יותר מדי על המשטח ויקלקל את הצורה של האבן) לפני שהשוקולד מתקשה מהקור של הגנאש, ואז אי אפשר להוריד אותו מהמזלג...
בעיקרון הכל צריך להיות כמה שיותר נקי: דוגמה לא טובה- הכי תחתון משמאל (מהראשונים שעשיתי). דוגמה טובה- אלו באמצע שנראים נקיים :) זה היה המגש הראשון שעשיתי- עשיתי עוד אחד שנראה הרבה יותר טוב. בת אל הייתה מרוצה ממני מאוד, ואמרה שאם הייתי לומדת קונדיטוריה הייתי יכולה להיות מעולה בזה.
אחרי השוקולד כבר היה חמש (וואט??) ויצאנו לארוחת צהריים לצוות- כנפיים, אורז, סלט.. טעים ובריא! :) אפילו הכינו לנו קפה בהזמנה!
כשחזרנו מהארוחה- עבדתי קצת עם רמי, הקונדיטור של המזללה, ולאחר מכן חזרתי לכתית והתעסקתי זמן לא מבוטל בעבודה סיזיפית בטירוף- מצאתי עלי מיקרו בזיליקום יפים, וחתכתי אותם מהגבעול. עשיתי אותו הדבר גם עם מיקרו אפונה. (גם אצל רמי הפרדתי עלים, הפעם זו הייתה כוסברה...)
למה? כי צריך לעשות את זה ממש לפני הסרוויס, שיהיו עלים יפים לקינוחים. איך? עם פינצטה, כן כן. מי? הרבה אנשים, מסתבר. רובם סטאז׳רים, או כמוני, אבל גם טבחים מן המניין משקיעים שעות מזמנם כדי להוריד עלעלים קטנטים בפינצטה. time well spent, בסך הכל.
השעה כבר שבע (מה?!?!)
ועקרונית סרוויס ערב מתחיל ב6 וחצי, אבל הסועדים הראשונים הזמינו מקום ל7 וחצי.
מעבירים את הגלידות מכונה שהופכת אותן לרכות, ועושים עוד הכנות אחרונות לסרוויס....
משהו שחשוב לדעת: כתית כרגע נמצאת בתפריט מיוחד לרגל חגיגות 13 למסעדה- 8 מנות, מעין מסע בזמן, בין המנות המוצלחות ביותר של המסעדה בכל השנים האלו. אז אין בחירה בתפריט, אלא רק התאמות לצמחונים/ טבעונים/ שומרי כשרות.
מבחינת הקונדיטוריה- היינו אמונות בת-אל ואני על שלוש מנות:
1. ׳מרעננת׳: מעין פאלט קלנסר, שמורכב מתפוחים שהיו בואקום עם ליים, דבש וג׳ינג׳ר, שמן זית וניל (שזה מה שזה נשמע- שמן זית שרוקנו לתוכו מקלות וניל= ריח מדהים וארומה נהדרת), פאף אורז שחור מתוק, גלידת לואיזה, וזסט לימון. (לא הספקתי לצלם)
2. ׳pre-dessert׳ שנקרא ״ליצ׳י בחלב אימו״ (כןכן, לגמרי פלצני)- ליצ׳י וטפיוקה שהיו ביחד בואקום עם חלב, מעליהם גלידת אורז, שעליה מסודרים מקלות מרנג מאובקים באבקת תה ירוק, שמודבקים אחד לשני בג׳ל יוזו, ועליהם נמצאים- כןכן, המיקרו עלים החמדמדים שלי! מודבקים בפינצטה.
3. גולת הכותרת, היהלום שבכתר, מנת הקינוח: ״אדמה 2.0״
מורכבת מזיגזאג של קרם תמרים וטונקה, עליו מניחים קראמבל אדום, ולידו שמים תפוחים מקורמלים (הפיסות הגדולות הכתומות), ג׳לי שוקולד (ריבועים קטנטנים), טוויל שורשים (הדפים הדקיקים), מיקרו אפונה ומיקרו בזיליקום, את אבני השוקולד כמו שהכנתי קודם (גנאש שוקולד חלב והל, בשוקולד לבן שחור), קרם אנגלז, ואת הפטריות- שמורכבות מרגליים שהן גנאש אחד קפוא, והראשים, שהם גנאש אחר (לא זוכרת בדיוק מהם), ועל הראש מפוזרת אבקת פטריות פורצ׳יני.. מסביב מפוזרות פנינים של קציפת ריוויון שהוקפאה עם חנקן נוזלי (ולכן התמונה המעורפלת).
או בקיצור- טירוף.
בסרוויס של רביעי היו 17 סועדים, ולמרבה ההפתעה- שעה לפני שהגיעו נודע לנו שיש שולחן של 6 אנשים, מתוכם אחד טבעוני, (כלומר בונים לו מנות אחרות לגמרי) ועוד זוג ששומר כשרות, ועוד מישהי שהודיעה ברגע שהגיעה למסעדה שהיא אלרגית לשוקולד. או במילים אחרות- בלאגן!
לחוץ אש להוציא 6 מנות ביחד, אז במיוחד אחרי שהשולחן הגדול איחר, היה קשה עד בלתי אפשרי להכין 10 מנות בו זמנית. אה, כן- הייתה גם תקלה עם אחת הגלידות, ובקיצור- עומס!
לטבעוני ולאלרגית מוציאים מנות שונות לגמרי, מעין מרק טרופי כזה, בעיקר המון פירות.. אבל גם שם צריך להשקיע ולהזהר.. נניח- הגשנו לו את התפוחים שקורמלו בדבש במרעננת- ואז היינו צריכות (ליתר דיוק, בת אל הייתה צריכה) להכין את המנה מחדש...
בגלל העומס הענק, יצא שבת אל ואני עבדנו כמו פס יצור במרעננת והליצ׳י- היא שמה את הגלידה, אני שמתי את הפאף אורז, או בליצ׳י יצא שאני שמתי את הנקודות של הקרם יוזו, והיא הרכיבה את מקלות המרנג ככה כל אחד מהם.. (חמישה בכל מנה)..
ובאדמה יצא שהיא עשתה אחד, ואני הרכבתי את כל השאר בזמן שהיא הכינה את הגרסה הטבעונית.. אשכרה הרכבתי אותם אחד אחד! אני!
הקטע במטבח הוא שבזמן הסרוויס הכל לחוץ- לחץ אטומי. הבעיה בקונדיטוריה, היא שמן הסתם, אנחנו עובדים על מנות שמגיעות אחרי כמה מנות..
אז בזמן שכולם היו לחוצים רצח לנו לא היה הרבה לעשות, ובזמן שאנחנו היינו בלחץ היסטרי כולם כבר ניקו את העמדות שלהם..
דוגמה לאחת המנות,
כולם עובדים בזריזות וביעילות..אפילו אני!
ואיכשהו, בשעה 12 בלילה ואולי קצת אחרכך, הסתיים לו הסרוויס הראשון שלי!
האמת שמגניב- הזמן טס לו לגמרי במטבח, האנשים טובים והאווירה כיפית.! :)
בת אל גם אמרה מספר לא מבוטל של פעמים שזה היה היום הכי טוב שיכולתי לבוא בו, כי היא לא הייתה מצליחה לעשות את זה בלעדיי. וואו- איזו מחמאה! :)
לקראת השעה 1 כבר סיימנו לנקות אחרינו, והתפנינו לאכול משאריות הסרוויסים של המזללה (דברים שהכינו מהם יותר מדי ואי אפשר להכין בבית, נניח).. טעים טעים טעים.
בסוף הכל לקחתי כמה מתכונים (ווהו!) לקרמים הטעימים שהכנתי מוקדם יותר באותו היום (זוכרים?), וישבתי עם הטבחים, הם שתו קצת ואני שתיתי מים חחח
ושאלו אותי כולם שם מתי אני מתחילה סטאז׳ קבוע, וכשאמרתי שבאתי רק ליום כיף הם אמרו שאולי אני אבוא עוד קצת, ואולי פעם בשבוע לכיף? :)
מלא מחמאות קיבלתי, והיו מבסוטים עליי ממש. אולי נחזור, מי יודע? בינתיים יש לי וואחד שיפוץ על הראש, כידוע :)
עוד פוסט על חמישי ושישי? כנראה שגם זה יהיה...
ובינתיים- לישון זה הכי חשוב!
(דברים שכתבתי ב2 לפנות בוקר ולא זכרתי שכתבתי בבוקר..)
מחכה שתחזרו,
3> פשושה
ולטובת קוראינו הלא מעודכנים (עם 30-40 כניסות לכל פוסט, כנראה שאת (שרוני) לא היחידה שקוראת...)
ביום שלישי תכלס תכננתי לי יום רגוע.. קמתי לאט, היה קול..
בשני רוזה שאלה אם אפשר להביא את הקרמיקה (החלפת החיפוי ועוד קרטון של דמוי פרקט שהיה צריך) ביום רביעי ולא בשלישי- לפי מה שענה לי עלי בשני בערב אמרתי לה שאפשרי..
אז היא אמרה שהיא ניסתה לתאם את המשלוח לאתמול (שני), ניסתה להתקשר לעלי ולא ענה, ומי שדיבר עם עידן ניסה לתאם לשעות לא הגיוניות.. איך שהוא- יצא שלא תואם כלום, ושאף אחד לא עדכן אותי בזה.
מפה לשם, כשדיברתי עם עלי ביום שלישי בבוקר- ועידן היה איתו, הם אמרו לי שאין לי מה להגיע עכשיו לגן כי אין שם אף אחד- כי עידן הביא את זוהיר לרצף, אבל אין קרמיקה, אז הוא לקח אותו לפרויקט אחר... (!!!)
ידוע לכל שנלחצתי, ואפילו כעסתי. לא מכניסים אותי ללופ- מנסים לתאם בלעדיי, זה לא מצליח, ואז מביאים את הרצף (בלי שתהיה הקרמיקה הנכונה- שאמרו לי שאפשר לחכות בשבילה לרביעי), ומחזירים אותו כי, וואלה- אין לו עם מה לעבוד?
חוץ מזה שהטלפון של עלי התחרפן, וכמעט ואי אפשר להשיג אותו, נוסף על זה שהוא כמעט תמיד בממתינה, הפך אותו ללא-זמין- במיוחד ביום שני, מה שיצר עוד יותר תסכול ביום שלישי, כי הוא פשוט- לא-עונה!
לא הגיוני לי, שאם הוא אמר לי כל השבוע שעבר שאנחנו לא מתקדמים מספיק מהר ושצריך עוד עובדים- איך יכול להיות שיש יום שלם בלי אף אחד בשיפוץ??
ואיך לא מודיעים לי שאין אף אחד בגן?
ואיך זה שרק זוהיר הרצף צריך היה לעבוד בשלישי? היו עוד כלכך הרבה דברים לעשות מלבד הריצוף באמבטיה, ובשבילם לא צריך את זוהיר! היה צריך לפרק את העמודים והבטון בחצר, להקים את קיר הגבס בחדר הבובות, ועוד המון דברים.. אז איך זה שאין אף אחד?
התחושה שלי הייתה שעם כל הלחץ, אולי פתאום נכנסו עבודות יותר חשובות, והתחושה היא שאפשר להוריד הילוך אצלנו. לא תחושה נעימה, אחרי שהלחצתם אותי שיש עוד המון עבודה ושלא מתקדם מהר (למרות שלי הרגיש שכן..).
דיברתי עם אימא, שהתכעסה גם היא, ודיברתי עם ליאת. ליאת התקשרה לעידן ולעלי ודיברה איתם. בין לבין היה לי שיעור, שלא ממש הצלחתי להיות בו 100%, ויצאתי לטלפונים הלוך וחזור עם ליאת, עם עידן ועם אימא.
בשורה התחתונה- היה קצת קצר בתקשורת, אבל כולם בפול פאוור על הפרויקט.
מה שכן, צריך להחליף את הקרמיקה בדחיפות. כמובן שלא עידן ולא עלי יכלו לנסוע לדרום תל אביב באמצע החיים (והיום), אז נחשו מי נשאר.....
אז קצת הקדמתי את המאוחר עם התמונה, כי לפרצוף המבועת בתמונה יש.. איך נאמר- סיבה מצוינת.
ניקח 40 דקות אחורה מהתמונה הזו-
נסעתי מהלימודים לגן, שם פגשתי את עידן, שהעמיס לי בעצמו 9 מ״ר של גרניט פורצלן על ג׳וני הקטנטן... בזמן שהעמיס קצת ליבנו את העניינים- הסברתי לו למה אני כה כעוסה, והוא הסביר לי את הצד שלהם בסיפור (שלח אליי את הקרמיקה שאני אתאם, והם פשוט לא התקשרו אליי, לעלי הייתה חתונה במשפחה ביום שני, והחליף את הטלפון גם, בקיצור- פשוט היה רצף של אי הבנות וחוסר תקשורת. מבאס, אבל we hugged it out, ומחר על הבוקר כולם חוזרים בפול ספיד.
אז.. רבע שעה אחרי שסיים עידן להעמיס את הקרמיקה, אני נוסעת לי ב70 קמ״ש על כביש 4 (קיבלתי הוראה של ״בחייאת סעי לאט״), ופ-ת-א-ו-ם, הפוסטמה ברכב שלפני דופקת בלימת פתע משוגעת, ואני אחריה בלית ברירה, ומרגישה הררי קרמיקה מאחוריי, נופלים ומשמיעים שלל רעשים מפחידים של שבירה.
או-או.
חמש דקות מיוזעות אחרכך, ואני בתחנת האוטבוס בצומת קוקה קולה. מכל הכיוונים רכבים, ואני, רוכנת אל תוך האוטו ומנסה לראות אם נשברו לי הקרמיקות, ואיך לעזאזל אני מחזירה אותן לפוזיציה נורמלית..
אוקיי. נראה לי שהצלחתי.
מכאן והלאה דיברתי בטלפון עם אבא, ואחרי כמה טעויות בדרך (עליתי על כביש 1 לירושלים ולא לתל אביב, נניח)- פגשתי את אבא אצל חזי מיכאלס. שם, פרקו ממני את הגרניט פורצלן, והביאו לי את הקרמיקה הנכונה, הידד! אותה העלו לבקשתו של אבא לרכב שלו, כי בתור רכב הובלות, ג׳וני המסכן שלי לא מוצלח במיוחד...
מפה והלאה היום שלי המשיך עמוס, אבל בלי קשר לשיפוץ, עם בייביסיטר בהודעה קצרה אצל משפחת סוכר, וישר אחריו עוד נסיעה לתל אביב, לאימון.
איכשהו, היום הרגוע שלי הפך לאחד לחוץ לחוץ וקצת מבאס. האמת שהבייביסיטר אצל הסוכרים היה כיפי בטירוף ועשה לי את היום. לפעמים, לתת לילדים לשחק איתך ולהפעיל אותך לפי הדמיון שלהם (ולא להיפך) זה משחרר וגם מקסים. אז יצא שאופרתי, סורקתי, גונדרתי, הואכלתי במסעדה הדמיונית של מאיה וגם בגלידה לא דמיונית, נבדקתי ע״י מאיה הרופאה, וגם הייתי רגע אחד תינוקת ורגע אחר אימא. מאיה ועידו נהנו ממש, והיה קורע מצחוק גם בשבילי.
בינתיים עידן התקשר לשאול אם אבא יצטרך עזרה בפריקת הקרמיקות, ואבא כבר הודיע לי שהשאיר אותן בגן.. :)
ביום רביעי בבוקר עשיתי סידורים-הקשורים-לגן:
1. דיברתי עם מוטי בא לגן, שלא התקשר ב18 בחודש, אז יצרתי איתו קשר בעצמי. אמר שזה ממש מזל, כי נגנב לו הטלפון, ואמנם יש לו את המספר שלך שרוני, אבל את שלי לא היה לו.. אמר שיקפיץ את הסחורה לגן בהמשך היום, וקבענו שאני אגיע ואתן לו את השיק מחר (חמישי).
2. ניסיתי להזמין חול מקל וחומר. הבחור שענה לי לטלפון היה ממש לא נעים :( משום מה הוא היה מאוד מופתע שרציתי להזמין חול, עוד יותר מופתע שידעתי כמה אני רוצה, וטרח להסביר לי ש״צריך לשלם על החול הזה, את יודעת״. בדיעבד אולי נשמעתי לו ממש כמו ילדה, אבל בחייאת, גם אל ילדים יש דרך לדבר.
בסוף כשאמרתי לו שאני אצטרך את החול בשבוע הבא הוא אמר שעדיף לא להזמין שבוע מראש, אלא יום או מקסימום יומיים מראש, כי אחרת ההזמנה נופלת בין הכסאות, כי אצלם המשלוח הוא מיידי. אוקיי חבריקו, מה שתגיד. נדבר עוד כמה ימים...
3. ניסיתי (בפעם המיליון השבוע) להשיג את אורי המסגר ואודי איש המזגנים- שיגיעו לבצע את עבותם.. ובכל פעם- ״אנסה לבוא מאוחר יותר היום״, ו ״אולי מחר״. צמד מרגיז, בחיי.
ואז גם הגעתי לגן :)
ואת זוהיר עמוק בעבודות ריצוף הקירות...
באותה השעה בחדר הבובות כבר היו מוכנים כל החומרים לצביעה..
ולפני שיצאתי צילמתי עוד תמונות של התשתית ם לאריחים שמעל האמבטיה ולרוחב הקירות... חדי העין יכולים להבחין שכבר כוסה ונצבע הבטון מאתמול...
מפה קורה משהו שלא קשור לשיפוץ..
ביום רביעי יצאתי מהגן ליום סטאז׳ אצל מאיר אדוני במזללה! הצטיידתי במכנס ארוך ובנעליים סגורות, ויצאתי לי לכיוון תל אביב.
התברברתי קצת עם החניה (בסוף חניתי בחניון היקר בהיסטוריה..) ו..הגעתי! 12 וקצת בצהריים, מתרגשת קצת ומוכנה להרפתקאה
עכשיו- אני מבחינתי מדובר ביום כיף, כן? הם מבחינתם קיבלו סטאז׳רית טירונית שלא ראתה מטבח מבפנים בחייה (אלא אם מחשיבים את החודש בכיתה יא׳ שעבדתי בצ׳יינה טאון ברננים- לא במטבח, אבל לא נגמר טוב, למי שזוכר..)
אז ביליתי חלק נכבד מהיום שלי בלוודא שאני לא מפריעה לאף אחד לעבוד, ועדיין לומדת בעצמי ומכייפת! :)
כשהגעתי ציוותו אותי לנרקיס, בחורה חמודה, תקתקנית וקצת קשוחה (?) - שהביאה לי מדי עבודה (סינר וחולצת שפים לבנה), והראתה לי קצת את המטבח והעבודה..
בגלל שהגעתי לפני הסרויס צהריים של המזללה, התחלנו בלעשות כל מיני ׳פרפים׳- PREPS, הכנות לסרוויס. אז יצא לי להכין פייסט ירוק (מעין מחית פטרוזיליה כזו, שכל מטרתה היא לתת צבע ירוק למאכלים שונים, דוגמת בורגול, אחריו הכנתי ביחד עם נרקיס קרם חציל שחור (מדהים מדהים), וקרם חצילים שמשום מה נקרא ׳ויניגרט עדשים׳ (כי הוא הולך עם מנת עדשים, ולא כי הוא מכיל עדשים). האמת שנראה כאילו נרקיס הייתה מרוצה ממני- היא שיבחה אותי הרבה והתלהבה ממני, ואפילו נתנה לי להכין עוד נגלה של ויניגרט עדשים לגמרי בעצמי, בזמן שהיא הולכת לעשות דברים אחרים שהייתה צריכה. די מגניב! :)
בגלל שמלבדי לנרקיס היו גם את רוברט שהתחיל לעבוד ביום שלישי ועדיין קצת קלולס, ועוד מישהי שהיא סוג של סטאז׳רית- (מאיר (המתוק) די עושה לה טובה ונותן לה להגיע ומלמד אותה להכין דברים/ לעזור במטבח... היא לא ממש עוזרת, ובעיקר מעמסה.. ) בגלל שלנרקיס היו גם את שניהם מלבדי, וסרוויס צהריים התחיל, היא שידכה אותי לקונדיטוריה של כתית, עם בת אל הקונדיטורית המהממת :)
עכשיו- בכתית אין כרגע סרוויס צהריים, ובעצם כל המטבח של כתית עובד כל היום בהכנות לערב (ומכינים מה שאפשר גם כמה ימים קדימה).
הזמן במטבח טססססססס. נניח- הייתי בטוחה שהייתי עם נרקיס אולי חצי שעה, וכשהסתכלתי בשעון כשהגעתי לבת אל גיליתי שכבר עברו למעלה משעתיים וחצי! השעה הייתה 3!
בגלל שכישורי הסכין שלי לא מוצלחים במיוחד (אני לא חותכת מדויק מאוד, או כמו שאימא אומרת ״אני פשוט צריכה להתאמן״), בת אל נתנה לי לעבוד בשוקולד! ווהו!
אז מה שעשיתי היה די פשוט, ומיועד לקינוח הגדול של כתית, שנקרא ״אדמה״ (יהיו תמונות בהמשך, נשבעת)- הכנתי אבני שוקולד! :) נתנו לי ׳מטבעות׳ קפואים של גנאש שוקולד חלב והל, אותם אני זורקת לקערה ענקית של שוקולד לבן- שחור (שוקולד לבן שצבעו באבקת צבע מאכל שחורה), דגה אותם החוצה, ומניחה על משטח. החלק הטריקי- השוקולד השחור זה הדבר הכי מלכלך בעולם, שאין דברים כאלה. עוד חלק טריקי- להוריד/ לנער את עודפי השוקולד מהמזלג (שלא יזל יותר מדי על המשטח ויקלקל את הצורה של האבן) לפני שהשוקולד מתקשה מהקור של הגנאש, ואז אי אפשר להוריד אותו מהמזלג...
אחרי השוקולד כבר היה חמש (וואט??) ויצאנו לארוחת צהריים לצוות- כנפיים, אורז, סלט.. טעים ובריא! :) אפילו הכינו לנו קפה בהזמנה!
כשחזרנו מהארוחה- עבדתי קצת עם רמי, הקונדיטור של המזללה, ולאחר מכן חזרתי לכתית והתעסקתי זמן לא מבוטל בעבודה סיזיפית בטירוף- מצאתי עלי מיקרו בזיליקום יפים, וחתכתי אותם מהגבעול. עשיתי אותו הדבר גם עם מיקרו אפונה. (גם אצל רמי הפרדתי עלים, הפעם זו הייתה כוסברה...)
למה? כי צריך לעשות את זה ממש לפני הסרוויס, שיהיו עלים יפים לקינוחים. איך? עם פינצטה, כן כן. מי? הרבה אנשים, מסתבר. רובם סטאז׳רים, או כמוני, אבל גם טבחים מן המניין משקיעים שעות מזמנם כדי להוריד עלעלים קטנטים בפינצטה. time well spent, בסך הכל.
השעה כבר שבע (מה?!?!)
ועקרונית סרוויס ערב מתחיל ב6 וחצי, אבל הסועדים הראשונים הזמינו מקום ל7 וחצי.
מעבירים את הגלידות מכונה שהופכת אותן לרכות, ועושים עוד הכנות אחרונות לסרוויס....
משהו שחשוב לדעת: כתית כרגע נמצאת בתפריט מיוחד לרגל חגיגות 13 למסעדה- 8 מנות, מעין מסע בזמן, בין המנות המוצלחות ביותר של המסעדה בכל השנים האלו. אז אין בחירה בתפריט, אלא רק התאמות לצמחונים/ טבעונים/ שומרי כשרות.
מבחינת הקונדיטוריה- היינו אמונות בת-אל ואני על שלוש מנות:
1. ׳מרעננת׳: מעין פאלט קלנסר, שמורכב מתפוחים שהיו בואקום עם ליים, דבש וג׳ינג׳ר, שמן זית וניל (שזה מה שזה נשמע- שמן זית שרוקנו לתוכו מקלות וניל= ריח מדהים וארומה נהדרת), פאף אורז שחור מתוק, גלידת לואיזה, וזסט לימון. (לא הספקתי לצלם)
2. ׳pre-dessert׳ שנקרא ״ליצ׳י בחלב אימו״ (כןכן, לגמרי פלצני)- ליצ׳י וטפיוקה שהיו ביחד בואקום עם חלב, מעליהם גלידת אורז, שעליה מסודרים מקלות מרנג מאובקים באבקת תה ירוק, שמודבקים אחד לשני בג׳ל יוזו, ועליהם נמצאים- כןכן, המיקרו עלים החמדמדים שלי! מודבקים בפינצטה.
3. גולת הכותרת, היהלום שבכתר, מנת הקינוח: ״אדמה 2.0״
מורכבת מזיגזאג של קרם תמרים וטונקה, עליו מניחים קראמבל אדום, ולידו שמים תפוחים מקורמלים (הפיסות הגדולות הכתומות), ג׳לי שוקולד (ריבועים קטנטנים), טוויל שורשים (הדפים הדקיקים), מיקרו אפונה ומיקרו בזיליקום, את אבני השוקולד כמו שהכנתי קודם (גנאש שוקולד חלב והל, בשוקולד לבן שחור), קרם אנגלז, ואת הפטריות- שמורכבות מרגליים שהן גנאש אחד קפוא, והראשים, שהם גנאש אחר (לא זוכרת בדיוק מהם), ועל הראש מפוזרת אבקת פטריות פורצ׳יני.. מסביב מפוזרות פנינים של קציפת ריוויון שהוקפאה עם חנקן נוזלי (ולכן התמונה המעורפלת).
או בקיצור- טירוף.
בסרוויס של רביעי היו 17 סועדים, ולמרבה ההפתעה- שעה לפני שהגיעו נודע לנו שיש שולחן של 6 אנשים, מתוכם אחד טבעוני, (כלומר בונים לו מנות אחרות לגמרי) ועוד זוג ששומר כשרות, ועוד מישהי שהודיעה ברגע שהגיעה למסעדה שהיא אלרגית לשוקולד. או במילים אחרות- בלאגן!
לחוץ אש להוציא 6 מנות ביחד, אז במיוחד אחרי שהשולחן הגדול איחר, היה קשה עד בלתי אפשרי להכין 10 מנות בו זמנית. אה, כן- הייתה גם תקלה עם אחת הגלידות, ובקיצור- עומס!
לטבעוני ולאלרגית מוציאים מנות שונות לגמרי, מעין מרק טרופי כזה, בעיקר המון פירות.. אבל גם שם צריך להשקיע ולהזהר.. נניח- הגשנו לו את התפוחים שקורמלו בדבש במרעננת- ואז היינו צריכות (ליתר דיוק, בת אל הייתה צריכה) להכין את המנה מחדש...
בגלל העומס הענק, יצא שבת אל ואני עבדנו כמו פס יצור במרעננת והליצ׳י- היא שמה את הגלידה, אני שמתי את הפאף אורז, או בליצ׳י יצא שאני שמתי את הנקודות של הקרם יוזו, והיא הרכיבה את מקלות המרנג ככה כל אחד מהם.. (חמישה בכל מנה)..
ובאדמה יצא שהיא עשתה אחד, ואני הרכבתי את כל השאר בזמן שהיא הכינה את הגרסה הטבעונית.. אשכרה הרכבתי אותם אחד אחד! אני!
הקטע במטבח הוא שבזמן הסרוויס הכל לחוץ- לחץ אטומי. הבעיה בקונדיטוריה, היא שמן הסתם, אנחנו עובדים על מנות שמגיעות אחרי כמה מנות..
אז בזמן שכולם היו לחוצים רצח לנו לא היה הרבה לעשות, ובזמן שאנחנו היינו בלחץ היסטרי כולם כבר ניקו את העמדות שלהם..
ואיכשהו, בשעה 12 בלילה ואולי קצת אחרכך, הסתיים לו הסרוויס הראשון שלי!
האמת שמגניב- הזמן טס לו לגמרי במטבח, האנשים טובים והאווירה כיפית.! :)
בת אל גם אמרה מספר לא מבוטל של פעמים שזה היה היום הכי טוב שיכולתי לבוא בו, כי היא לא הייתה מצליחה לעשות את זה בלעדיי. וואו- איזו מחמאה! :)
לקראת השעה 1 כבר סיימנו לנקות אחרינו, והתפנינו לאכול משאריות הסרוויסים של המזללה (דברים שהכינו מהם יותר מדי ואי אפשר להכין בבית, נניח).. טעים טעים טעים.
בסוף הכל לקחתי כמה מתכונים (ווהו!) לקרמים הטעימים שהכנתי מוקדם יותר באותו היום (זוכרים?), וישבתי עם הטבחים, הם שתו קצת ואני שתיתי מים חחח
ושאלו אותי כולם שם מתי אני מתחילה סטאז׳ קבוע, וכשאמרתי שבאתי רק ליום כיף הם אמרו שאולי אני אבוא עוד קצת, ואולי פעם בשבוע לכיף? :)
מלא מחמאות קיבלתי, והיו מבסוטים עליי ממש. אולי נחזור, מי יודע? בינתיים יש לי וואחד שיפוץ על הראש, כידוע :)
עוד פוסט על חמישי ושישי? כנראה שגם זה יהיה...
ובינתיים- לישון זה הכי חשוב!
(דברים שכתבתי ב2 לפנות בוקר ולא זכרתי שכתבתי בבוקר..)
מחכה שתחזרו,
3> פשושה
קודם כל, גיל מסר שהוא קורא הכל ואין לו מה להגיב.
השבמחקחוצמזה, היום שלך אצל אדוני נשמע ממש מרגש ומרשים. מחשבות שניות בעניין הקונדיטוריה כמקצוע?
אני ממש מחכה לשמוע מה קורה עם הגן שלי.... לא רוצה ללחוץ או משהו אבל...