השעה 8:15, ואין משאית ברחוב, ואין צלצול מויקטור!
התקשרתי לויקטור, ו... מסתבר שהם פשוט חיכו לי שם, במכונית השחורה, כשאני חיכיתי להם, ארבעה מטרים קדימה... :)
לצערי הרב, ולמרבה ההגיון יש לומר- בשניה שנכנסו לגן הממוזג, אמר לי סלבה לכבות את המזגן. היציאה מהקור אל החום, והחזרה מהחום אל הקור ממש לא טובה להם לבריאות :(
אז שמרנו מקום למשאית
ותוך רגע או שניים, מובילינו הנמרצים כבר התחילו להעמיס ארגזים על ארזים...
הידעתם? חלק מהארגזים לא נסגרים עד הסוף כי מה שבתוכם גדול מדי/ בולט. מה עושים עם זה? קוראים לארגזים האלו ״בית״, וזה קוד ידוע בין האורזות למובילים- שאלו הארגזים שהולכים לראש הערימה, שלא יימעכו. :)
הציטוט בכותרת אגב, הוא של פאבל.. שצחק עלינו בגלל כל ארגזי האיקאה שלנו.. :)
והנה הוא מכין להובלה את המיטה בחדר הבובות!
ההובלה מתקדמת והגן הולך ומתרוקן. אני שם כדי להסביר מה כן לוקחים ומה לא, מה מפרקים, מה הולך לאן..
ובדרך אני מתה לי מחום.. והגרוע באמת בסיטואציה, הוא שכשהמובילים שלנו ספוגים זיעה כבר מהשעה 9 בבוקר- לי אין באמת זכות להתלונן על משהו...
אז בינתיים אני מתבוננת במשאית מהחלון של המרפסת בחדר זית, וחושבת כמה היו מתלהבים הילדים מהמשאית הענקית שחונה ממש מולה, והולכת ומתמלאת בדברים שהם משחקים בהם כל יום ביומו....
כשכמעט סיימנו, החברים יצאו מהמטבח, נשפכים מצחוק. נשפכים.
שאלתי מה קרה? הם רצו לפרק משהו גבוה ושכחו שהם כבר ארזו את הסולם?
אז הם עצרו את עצמם לרגע מהצחוק, והחוו בידיים מרווח של בערך 50 ס״מ, וקראו בקול ״עכבר!!״. עניתי בפליאה ״ככה גדול??״ וענו לי ״ענקי!!״
וואלה. בינתיים העכבר נס על נפשו למקום לא ידוע, והשאיר לנו את המקרר, כשמאחוריו קקי רב.
אחרי שסימנו להעמיס את הנגלה הראשונה (כל מה שבתוך הבית), שמנו פעמינו לעבר טשרניחובסקי, שם פרקו מובילינו את הכלללללל...
ובינתיים במקום אחר:
אל הבית בטשרניחובסקי כבר הגיעו הבלטות שאבא (המקסים) הביא על הבוקר מסגולה...
התקדם הריצוף..
ונבנה קיר הגבס המפריד את השירותים מהאמבטיה! :)
כשסיימו לפרוק את הנגלה הראשונה- חזרו מובילינו החרוצים להעמיס את החצר..!
ומי שלא יכול לדמיין בעיני רוחו כמה חם כבר היה- השעה הייתה 13:30, השמש קופחת בלי ענן בשמיים, ואפילו אני, שלא הרמתי כלום ושום דבר כבר הזעתי מאחורי הברכיים.. :(
חרוצים זו אפילו לא מילה לתאר את פאבל, סלבה ורונלד... בחיי... מעבר לחום המזעזע, לא משנה מה הצעתי להם הם סרבו בנימוס. אז נכון, שתייה הייתה להם- אבל הם לא רצו לאכול (מקשה עליהם לסחוב אחרכך), אפילו לא פירות, לא כלום! בכל שמונה השעות שעבדו- לקחו רק אולי 20 דקות מצטברות- של הפסקות סיגריה...
אז חזרנו לאגרון 9, והבית הריק...
החצר אט-אט פורקה..
ונפרקה מחדש בטשרניחובסקי.. מחכה לנגר, לגננות ולילדים... 3>
ועוד התקדמות בחדר האמבטיוש..
עד כאן מאירועי יום שני הלוהט...
פוסט נוסף בקרוב
3> פשושה
3> פשושה
בובה, אפילו בתמונות זה עצוב לראות בית ריק. מקווה שלא היה לך קשה מדי.
השבמחקוברמה הפרקטית - תגידי לי שלקחתם את הכיסוי של ארגז החול! בכל התמונות הוא מונח שם על הערימה המצחיקה של החול הנטוש ומטריד אותי.
קצת עצוב וקצת ריק.. שקלתי להעלות לפייסבוק של הגן תמונת ׳לא כלכך נעים לראות גן סגור׳ או משהו באיזור, אבל בסוף החלטתי שאין צורך למשוך שאלות אינסופיות על התקדמות השיפוץ :)
מחקאמנם התרוקן הגן הישן, אבל הגן החדש מתקדם ומתמלא ככה שהחלל הריק לא ישאר כזה עוד הרבה זמן...
וברור שלקחנו :) הם פשוט לקחו אותו אחרי שצילמתי חחחח
אהובה שלי, איזה מזל יש לנו שיש לנו אותך (: אף אחד אחר לא היה מבצע את השיפוץ הזה במסירות וביעילות השווה לשלך (:
השבמחקאין עליך!