כי הגן שלנו ארוז...

זהירות! פוסט ארוך במיוחד לפניכם!

ננסה לחפור כמה שפחות ולשים כמה שיותר תמונות... אז.. מוכנים? צאו לדרך!

*מוצ״ש- ליאת נותנת אישור לרצף ועלי מזמין את הרצף לראשון בבוקר*

בוקר יום א׳, הזברה קמה. פחות כואבת הבטן, פחות נורא. תגובה לפוסט ואנצ׳יקים, התארגנות זריזה, ארוחת בוקר בדרך- והנה שמנו פעמינו אל השיפוצוס! תכלס- אם נעשה לעצמי רפרנס מהשבוע שעבר- אפשר להגיד שMy super long Sunday Strikes again.

כשהגעתי פגשתי בסופיאן, שהסביר לי שהם לא מטייחים עכשיו, אלא מגבסים! זה בכלל גבס על הקירות! (תגלית מרעישה, אני יודעת!)

השוס האמיתי של הבוקר- הגיע בשעה טובה הרצף, והוא לא אחר מאשר זוהיר, אחיו הקטן של עלי! :)
האמת שבשישי בשיחה עם אימא, עלי סיפר לנו שהוא עצמו התחיל כרצף, ועל האומנות והאמנות שבריצוף. אמנם הוא אוהב את המקצוע מאוד, אבל הוא החליט ללכת בגדול, וסו-פאר-סו-גוד. (חמסה חמסה חמסה)
אז בינתיים זוהיר החמוד הוא הרצף מספר אחד- הכי הכי טוב (מלבד כמובן עלי עצמו). מרגישה בטוחה להתחיל ככה את הבוקר שלי :)

כאן זוהיר מנסר עם דיסק קטן את המרצפות, כדי ליצור את נקודת תחילת הריצוף באמבטיוש.

מבט קטן למעלה מראה לנו שהנה, כבר הספיקו לצפות בגבס את המסילה בתקרת האמבטיה!

והנה זוהיר מעיף גם קצת צנרת לא נחוצה משטח העבודה שלו.

עוד קצת תמונות של קירות מגובסים,

ואני כבר מלאה באבק וחייבת לזוז לשיעור. לא ברור למה, אפילו כשיצאתי הבוקר ב8- לא הספקתי להגיע ב8 וחצי בדיוק. 

ב11:30 כשחזרתי אחרי ארוחת צהריים קטנה, זוהיר כבר כמעט סיים לרצף את האמבטיה!

(האריחים מעל האריחים נמצאים שם כדי שלא נדרוך ישירות על האריחים המודבקים- שלא נשנה להם את הכוונון (מיושרים עם פלס, אחרי הכל), ושלא נזיז שם את הבטון לפני שמתייבש.!

נאסר כבר הספיק לגבס מחדש עוד אזורים שצריכים טיפול נוסף, כמו המרפסת של חדר זית..

ובחוץ נשמר המקום למכולה העתידה להגיע.

ובדיוק כשהלכתי לכיוון הגן באגרון- הגיעה! :) (אין מה לדאוג, צילמתי כשעמדתי בפקק-הרמזור-שאינו-מתחלף)

בשעה 11:59, בעודי חונה באגרון כבר קיבלתי טלפון במבטא רוסי כבד:

״שלום, אטי?״ ״כן?״ ״זו טניה, מצוות האורזות של ויקטור המוביל. אנחנו כאן- את מגיעה? את בדרך?״ ״כן, היי טניה, אני בדיוק חונה ובאה״ ״אז כמה דקות בערך יקח לך להיות כאן?״
....... ״אחת!״ ״אה, מצוין!״

בדלת חיכו לי טניה ואירנה- שהן רשמית העובדות הכי מהירות שראיתי בחיים שלי. 

תוך דקה הבחור במשאית הכניס לגן 60 ארגזי פלסטיק צהובים, והשאיר בחוץ עוד כמות בלתי מבוטלת של ארגזי קרטון.. 

לא אמרתי ג׳ק רובינזון, וכל אחת תפסה לה חדר והתחילה לארוז!

עכשיו, אני הייתי צריכה לעבור בין שתיהן ולרשום מה נמצא בכל ארגז, והאמת- אין מצב לעמוד בקצב! אז הנחתי לאירנה במטבח, כי היא רשמה לבד על הארגזים ״מטבח אוכל״ ו״מטבח כלים״, בלי צורך בעזרה שלי, ואילו טניה ארזה את חדרי הילדים והבובות- ושם אני חייבת לרשום מה נמצא איפה, ובעיקר לאן הוא הולך.

נחסוך לכם את תמונות הרישומים שלי- אבל כן אספר שעבדתי עם טוש אדום- שהוא טוב כי הוא בולט על הארגז, ופחות טוב, כי עם כל 500 הפעמים שצבעתי את עצמי בטעות ממש נראה כאילו הלכתי מכות עם מסור דיסק.

בכל אופן, הסיטואציה מרגישה קצת מצחיקה... אני הסלואוית שאני- מסתובבת ברחבי הגן כמו תרנגולת כרותת ראש בסלואו מושן בין החדרים, מנסה לרשום את תכולת הארגזים ולמספר אותם (הן כבר לא עושות את זה) , ובינתיים בטריפל ספיד- טניה ואירנה אורזות את הכל סביבי. בחיי שיצאתי עם סחרחורת!

טוב, כמה מהר זה כבר יכול להיות, אתם שואלים את עצמכם?
אז ככה: רק טניה- לבדה- בשעתיים ארזה 55 ארגזים! בחישוב מהיר זה 2 דק׳ ו3 שניות לארגז. 

עכשיו מותר לכם לאסוף את הלסת שלכם בחזרה. מרשים לכל הדעות.

האמת שטניה הייתה חמודה ממש! היא מאוד התעניינה בגן, ובלמה יש בו כלכך הרבה דברים שנראים לא נחוצים ומה עושים איתם. היא ממש התלהבה מהרעיון של הגרוטאות, ההשחלות, חדר הבובות והאביזרים בו..  בקיצור- התלהבה מהגן שלנו :)

ואני לא הפסקתי לעוף עליה. אני חושבת שכשאתה איטי כמוני, לראות מישהו שעובד כלכך מהר זו באמת חוויה אוניקאלית.

תוך שעתיים ו18 דקות בדיוק, כל הגן היה ארוז ומתוקתק. (מלבד ארגזים גבוהים, שמטעמי ביטוח אסור להן להוריד). אין מה להגיד מלבד תודה ותודה, ולשבח אותן על העבודה המעולה שהן עושות (!!)- אז כשהן הלכו... אני הצטלמתי! 

כמה דברים שקרו בשעתיים וחצי הללו של גוג ומגוג:

1. התקשר ליאור הגנן- הגיע לגן, התחיל לנקות את הדקלים ולבדוק את עניין הצינור לחצר הקדמית

2. התקשר שוב ליאור הגנן- סיים לנקות את הדקלים, ואומר שאין צינור קיים לחצר הקדמית, אבל רעיון טוב יכול להיות להעביר אחד דרך הקיר של האמבטיה (אולי מאחורי הארון של הכיורים?). אומר שזה ממש עניין פשוט, ושזה  יניב אחלה צינור. אה, ושעכשיו זה הזמן- כשפועלינו החרוצים עובדים על  חדר האמבטיה.. 

3. התקשרה רוזה שוסטרמן- (אחרי שהצקתי לה כבר שלוש פעמים היום) ואמרה שיש את הקרמיקה שלנו במלאי, ושמחר יגיע שליח עם הדגם הנכון, ויקח את הדגם הלא נכון.

4. היא גם שלחה לי (לבקשתי) חשבונית במייל.

5. ליאת התקשרה- אמרה שצריך ללכת ולקנות אריחים כמו אלו של המרפסת והכניסה- שחלק נשברו כשהרימו את הריצוף שהיה קיים. המליצה על אלוני עודפים, ואמרה שעלי יתן לי את המידות המדויקות של כמה לקנות, ואני צריכה ללכת היום ולקנות. (״רגע... רגע שניה... ארגז 42, פינת טבע..״)

6. מטיאס החליט לשלוח מלא שאלות באסמסים

7. קבר רחל החליטו להתקשר דווקא עכשיו, בהודעה מיוחדת לך ולך- שיכולה לשנות לכם את החיים!

אחרי שהתאוששתי מעבודת האריזה המסחרררת, הלכתי להוציא לך דואר- שלא יישלח חזרה. לצערי לא שמתי לה לסעיף שאומר שמלבד ייפוי כוח, אני צריכה גם את תעודת הזהות שלך.. ואין לי. קצת פרצופים עצובים, ועכשיו המכתב שלך מחכה בחדר מנהל הסניף עד ה2.9. על לא דבר! :)

כשחזרתי לגן, מצאתי את זוהיר מתקדם מעולה עם הריצוף וכבר כמעט מסיים, כשנאסר מגבס וסוקולוב מכין עוד ועוד בטון.... (בעיקר לזוהיר, תכלס חח)

אחרי כמה דקות של טעינת הטלפון שלי- התחלתי לנסות ולמצוא חנות שמוכרת אריחים כמו שלנו. אז לקחתי את בלטוש- דגם 5*5 שהכין לי זוהיר מהבלטה המקורית שלנו שהיא 30*30, ושמתי פעמיי אל חנויות הקרמיקה בא״ת רעננה, שם אמרו לי ״מותק, זו בלטה- פה אין לנו כאלה״.

מפה לשם- כנראה שאין מנוס, ואני צריכה לנסוע לי לסגולה, פ״ת- ולחפש שם בלטות... אז אחרי שתידלקתי את עצמי באוכל ואייס קפה,

ואחרי שנישקתי כמה צפרדעים (בינהם חנות העודפים של אלוני, שכולם אמרו שיהיה אצלם)- מצאתי נסיך! סלע מרצפות!!

אבל לכל סיפור טוב יש קאץ׳- השעה הייתה כבר 6 וחצי, והמחסן שלהם נסגר ב4 וחצי. מה זה אומר? שהזמנתי את הבלטות שלנו, שילמתי, לקחתי חשבונית (והעתק!) אבל את הבלטות אפשר יהיה לקחת רק מחר בבוקר! (״אבא... בא לך לעשות לי מחר טובה..?״ ;);) איזה אבא מתוק זה! )

אז הגעתי הביתה גמורה ומקטרת באיזור 7 (או כמו שאימא אומרת ״תחשבי מה היה קורה אם היית חוזרת ולא מצאת בלטה״)... הרבה התאוששות ומנוחה, ועכשיו- כותבת פוסט לפני השינה :)

לילה טוב לי, צהריים אש לכם. 

אהבה גדולה- ומחר ההובלההההה
 פשוש :)